פרק 15
"מה? למה אתה מתכוון אתה בת?"
"לא.. תבין... אבל בבקשה אל תקטע אותי, זה במלא קשה לי" היא סיפרה לו, סיפרה לו על הוריה, על הטעות שלהם, על זה שהם עכשיו בהודו... הכול.
אדם לא הפריע לה, כל מס' דקות האחיזה שלו נרפתה, בסוף סיפורה הוא ישב על המיטה.
הייתה שתיקה ארוכה.. אור פחדה... מה יהיה עכשיו? האם.. האם לא הייתי צריכה להגיד את זה?
"אור... למה שמרת את זה כל הזמן?" היא הייתה מופתעת מהתגובה שלו "למה לא סיפרת לי?"
"אני... הסתבכתי יותר מידי...לא ידעתי מה לעשות... הייתי אבודה... ולא היה לי גם מה לעשות, לא רציתי להרוס להורי... ו..לאן בדיוק הייתי הולכת?" שאלה.
"לא היית הולכת, היית נשארת פה עד שהוריך היו חוזרים...אבל אני הייתי לפחות נזהר...חצי שנה..."
"אה...."
"שש...אני רוצה לדבר, למה אור? למה הסתרת את זה?, הייתי יכול לעזור לך" כל זאת אמר כשהוא רוכן אל ברכיו, עכשיו הוא התרומם והסתכל עליה
"לא הייתי צריך לשקר לך ולהגיד שאני הומו... היו לי חברות,
הרבה, סתם תקעו אותי פה כי ההורים שלי לא רוצים אותי... פתאום את הגעת... נדלקתי, התאהבתי, אמרתי לכולם שאני הומו.. כמוהם, כי חשבתי שבאמת התאהבתי בבן... אבל אני רואה שאני טועה...
אתה... את.. בעצם בת" חיוך עלה על פניו, ודמעות נצצו בעיניו.
"מה אתה מנסה להגיד?" שאלה והתרוממה.
"אור.. לא משנה מה... אם את תהיי בן, או בת... אם ההורים שלך כאלה או אחרים... או כול העולם ואישתו מתחילים אתך ומחזרים אחריך... אני... " הוא לקח נשימה ארוכה.
דמעה אחת ויחידה נראתה, היא התנדנדה לה על הריס... אחר כך החליטה להחליק לה.. היא זלגה... לאט לאט על הלחי, אחר כך הגיעה לפה... היא לא נעצרה ונפלה על המיטה.
"אני אוהב אותך אור!" הוא נשכב לידה וקירב אותה אליו.
התגובה שלו הייתה מפתיעה, היא חשבה שיקרה אסון! שהוא יתמוטט! שהוא יעזוב אותה! או משהו כזה לפחות.
"אור, צאי מההלם." הוא הוריד את כובעה ונתן לשערה להתפרע על הכרית. "א-נ-י א-ו-ה-ב א-ו-ת-ך" הוא הדגיש כל אות.. כל אות אמר באהבה.
"אני...." גמגמה אור "אני גם אוהבת אותך" דמעות התחילו להתפרץ... כל הכובד הזה שהיה לה בלב נעלם... כל הפחדים שאם יגלו.. לא היה לה אכפת, אם אדם מקבל אותה כמו שהיא זה הכי חשוב לה.
הם שכבו אחד ליד השני... אדם בתחתונים ואור עם מכנס פיג'מה והחולצה מאותו יום.
צמודים, צמודים, מחזיקים ידים ומחייכים הם נרדמו.
בבוקר שהתעורר, לא זכר את מהוראות האתמול...
הוא ראה את אור שוכב לידו עם שערו הבלונד שטני פרוע על הכר,
חולצתו הייתה מקומטת והועלתה כלפי מעלה.. כך שהוא ראה שיש לו...חזיה?!
ואז הכל חזר עליו, אור הוא.. היא בעצם בת, שבטעות נתקעה פה.
הוא הסתכל על השעון, היה חמש בבוקר.
"לא כדי שאני אעיר אותה" הוא חשב וניסה לקום.
"לאן אתה הולך?" שאלה בשקט.
"את ערה" הוא העלה חיוך על פניו, הוא התכופף ונשק למצחה.
"ברור שאני ערה, איך אפשר לישון אם כל כך הרבה רעש" היא פקחה את עיניה.
עיניה החומות קראו אליו, הוא הסתובב כשביטנו על המזרון והסתכל עליה.
עיניו השחורות...כל כך עמוקות... מה הוא מסתיר שם, האם הן קוראות עלי?.
בלי מילים, בלי הזהרה...שני הצדדים הסתובבו על הצד, כך שיצא שהם שכבו אחד מול השני.
השמש עלתה בחוץ... קרניים יחידות חדרו את התריסים... קול שפתים הנפגשות ונפרדות נשמע, שוב...ושוב.. זה נעשה לוהט יותר ויותר...
החולצה הורדה... המכנסים גם... שניהם נשארו רק אם לבנים... שוכבים אחד ליד השני.. מתנשקים בלהט... רוצה לנשום אותו\ה.. להרגיש אותו\ה... לאכול... להריח...
אדם מצא את עצמו מעל אור... אור הייתה אדומה.. ושמחה...
אף לא מילה,אדם התקרב אליה,הוא נישק את שפתיה,ירד לסנטרה,הצוואר,הוא פתח מאחור את החזייה... הנחה נשמעה,הוא נישק,עבר ליד,ומסביב,ירד אל בטנה..צמרמורת עברה בה.
הם שכבו שם
צעדים היו מבחוץ אבל הם לא התייחסו.
"אדם!!" נשמע צעקה "אור??" המנהל עמד בדלת אדום וזועף.
"המנהל.." אמרו שניהם והרימו את הסדין אל סנטרם.
"עופו מפה!!!!! אני לא רוצה שתהיו בבית הספר שלי!! מה זה צריך להיות? בושה!!"
טרלהלהלהלהלהלהלהללה(:
המשךך ?
תגובות בננות(:
אוהבת אתכן





