אלוהים עמד לסיים את בריאת האדם, כשנותרו לו רק שני אבזרים.
הוא לא הצליח להחליט איך לחלק אותם בין אדם לחוה, ולבסוף החליט לשאול אותם.
הוא אמר להם שאחד הדברים שנותרו הוא אבזר שיאפשר לבעליו להשתין בעמידה.
"זה משהו מאוד שימושי", אמר להם אלוהים, "ותהיתי אם אחד מכם מעדיף לקבל אותו."
אדם קיפץ בהתרגשות והתחנן: "אני, אני רוצה! זה בדיוק מה שאני צריך! בבקשה, תן לי, תן לי, תן לי!" וכך המשיך, מתרגש כמו ילד קטן.
חוה רק חייכה ואמרה לאלוהים, שאם אדם כל כך רוצה, הוא יכול לקבל את זה.
וכך אלוהים נתן לאדם את הדבר שאפשר לו להשתין בעמידה.
אדם היה כל כך נרגש, שהתחיל להשפריץ לכל עבר – השקה סלע, חתם את שמו בחול, וניסה לפגוע בגזע עץ במרחק 30 מ`, כשכל העת הוא צוחק בהנאה.
אלוהים וחוה עקבו אחריו משועשעים, ואז אלוהים אמר לחוה: "טוב, נראה שנתקעת עם הדבר האחרון שנשאר לי."
"מה זה?" שאלה חוה.
"שכל", אמר אלוהים.
הערה: הקטע הזה נכתב לבעלי חוש הומור בלבד אין לקחת את הנאמר ברצינות.
את האמת לא הכי אהבתי
ולא כי אין לי חוש הומור
כי לא הבנתי את הקטע בזה חח
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח נקרעתיייייי!!
אחד החזקיםםם!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
