ופתאוםםםםםםםםםםםם
מה קרה אני במתח שחבל"ז
שימי המשך נשמה
יאלה מאמי אני במתח😮
חח פרק מדהים.
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך(:
מקסימוס תמותי XD
סתאאאם 😛
מי זה?😮
המששששך ((:
אמאלההההההההה מי זההה
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
נראלי שאני יודעת מייזה XDD
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח קרןןן באמת מה עם מקסימוס? D:
בטח זה גן חיותO: x_____________X
השלמתי פרקים..
פשוט מווווווווווווווווווושלם 😊
תודה יפות שלי..
לא היה לי מחשב כמה ימים אז התעכבתי..
מחר בבוקר אני אפרסם פרק חדש לפני שאני נוסעת [:
אוהבת אותכן ותודדדדדדדדדדדדדדדהההה =]]]]]]]]]]]]
מחכה להמשך.(:
תהני לאיפה שאת נוסעת(:
היא כבר נסעהO_______o
למה לא שמת!? בייצצצ' =[
מתחילה עכשיו לכתוב.. אני מקווה שתהיה לי מוזה ^__^
חחח קולילולילו אחרי איזה שבוע יש המשך!!!
חח לא ארוך אבל אני מפתיחה לפצות [:
חחח יאללה בננות תהנו 33>
לקחתי את הטלפון האלחוטי והייתי עם הפלאפון על החיוג מקוצר לאמא.
פתחתי באיטיות את הדלת, יצאתי וסגרתי בשקט..
למרות השעה המוקדם והאור החזר בחוץ פחדתי נורא וכבר דימיינתי את הכל מתרחש
איך שהוא קופץ עליי מהשיחים, אנחנו נאבקים אחד בשני ולבסוף הוא שולך סכין ודוקר אותי בבטן.
המשכתי להתקדם באיטיות מחניה של הבית..
פתאווווווווווווווווווווווווםםם..
פרק 12 -
ממאחורי החומה קפצו עליי 2 בנים גבוהים
לא ראיתי את פניהם היה חשוך מאוד..
הימיני תפס את ידי ועיקם אותה
לאחר מכן קשר את עיני עם מטפחת בחוזקה.
ניסיתי לצרוח לעזרה אך גם את פי הוא חסם עם ידיו,
שלאחר מכן הוחלפו בעוד מטפחת.
פתאום נשמע הקול המוכר מהטלפון
"חשבתי שלא יהיה לך אומץ.. כנראה טעיתי לגבייך, יפה שלי" אמר כשליטף את פני בעזרת גב ידו
ניסיתי להתנגד אך השני החזיק אותי חזק כ"כ שזה יותר כאב
דמעות החלו להרטיב את המטפחת שעל פני
כ"כ התחרטתי שעניתי לטלפון הזה /:
שמעתי רעש של מצית והרחתי ריח של עשן.. הבנתי שהוא הדליק סיגריה...
התחלתי הלירגע מהבכי וחזרתי לנשום רגיל.. בינתיים הם לקחו אותי בידם לאנשהו
לאחר חצי דקה שמעתי דפיקות עץ.. לא הבנתי מה הולך סביבי
שמעתי חריקה קלה של דלת, מפה הבנתי שזה חד הבתים הקרובים..
ניסיתי לחשוב מי מהשכנים שלי מסוגל לדבר כזה
הוכנסתי לתוך הבית והרגשתי בקור המזגן..
הבנתי שהם מחכים לבואי כבר זמן רב לפי הקור ששרר בבית.
הושבתי על מקום רך, כנראה ספה
שמעתי לחשושים מהצד ואז התישבו לידי שני אנשים
לא ניסיתי להאבק ולא חשבתי על לברוח.
עיקלתי את העבודה ששום דבר לא יצליח ואני נתונה לחסדיהם
משום מה האנשים בחדר דיברו על הא ודא, כאילו התעלמו מהיותי בחדר
החלטתי להתעלם מהשיחה שלהם ושקעתי במחשבות
לפי מספר הקולות היו 4 אנשים בחדר.. פתאום מישהו פנה אליי:
"הודיה נכון?" הקול היה עבה וצרוד, כמי שמעשן ימים רבים.
הנהנתי בראשי בגלל המטפחת שעל פי
"תורידו את החרא הזה ממנה. אני רוצה לשמוע את הקול שלה" אמר אותו קול
היה שקט לשניה והרגשתי איך פותחים את הקשר מאחורי ראשי והמטפחת שעל פי נלקחה
"תודה" אמרתי בקול חלש ומפוחד
"אני מצטער שאני יכול להוריד את כל שאר החבלים ומהטפחות, אני לא יכול לקחת את הסיכון" אמר הקול
"אמ. טוב" אמרתי. לא היה לי מה להגיד
"אני רוצה שתירגעי ושתחתררי קצת. הכל יהיה טוב"
חשבתי לעצמי, כמה מטומטם הבנאדם יכול להיות, שהוא חושב שאני יכולה להירגע במצב הזה
העדפתי לשתוק מאשר לפתוח את פי
"שמי הוא יואב. אני מצטער על כל עניין האלימות. אני מקווה שלא גרמתי לנזק רציני"
"אממ.. אני בסדר" אמרתי בלחש
"אפשר לשאול שאלה?" אמרתי בקול רועד, מפחדת מהתגובה
"בוודאי" ענה והרגשתי את חיוכו עולה על פיו
"אפשר לדעת, למה אני פה?"
הייתה שתיקה של כמה שניות, במהלכן פחדתי כ"כ
"נדבר על זה מחר דידי. תלכיי לישון מתוקה"
הוא אמר את זה ברכות, באהבה, אבל היה לי משהו מוזר בכל הקטע הזה
הרגשתי 2 ידים מקימות אותי מהספה
התחילו לשחרר לי את החבלים, כולם, והשאירו את הכיסוי עיניים
הובילו אותי לחדר מסויים, אמרו לי שאני יכולה להוריד את המטפחת ונעלו את הדלת
עם ידים רועדות הורדתי את המטפחת, מצמתי כמה פעמים עד השעינים חזרו לראות רגיל
ראיתי חדר של נערה מתבגרת, כ"כ מושקע, צבוע תכלת עם עננים
מיטה וחצי רכה סדינים בצבע תכלת עם פרפרים, שטיחים ופופים סביבה
ארון בגדים גדול, שולחן כתיבה ומדפים והכל בלבן :]
חשבתי לעצמי איזה כיף לילדה שגרה פה. היא בטח חוגגת בחדר הענק הזה חח
כמו ילדה קטנה וסקרנית, ניגשתי לארון ופתחתי אותו
הוא היה מסודר והמון בגדים בכל מקום! עברתי קולב קולב וראיתי בגדים מדהימים
כל הסוגים כל הצבעים כל הבדים. פשוט מדהים
'הרבה כסף יש להורים של הילדה הזאת אה? טיי כיף לה חח' אמרתי בליבי וחייכתי חיוך קטן
הורדתי את הכפכפי אצבע שלי ונשכבתי במיטה
הייתי עייפה כ"כ ומפוחדת. לחצי על המתג ליד המיטה והאור נכבה וכך גם עיני.
😮 😮 😮 😮
מי אלה?
אני במתח...
פרק מדהים:]
המשךךךך מהר 😁 😮
אתר האהבה הישראלי