וואייי חפרתייייי

באמת חפרתי.
לא מאמינה שמישהו באמת יקרא את זה,
פשוט פריקה.

- - -

לא יודעת מאיפה להתחיל,יש כ"כ הרבה לפרוק.
"למה באת למה הגעת [?] היה כ"כ רגוע לפנייך. "
משפט כזה נכון. מאז שהכרתי אותו הכל השתנה,אני לא יודעת אפילו איך,
הכל היה כל כך טוב בהתחלה,ככה לפחות חשבתי
באמת שלא חשבתי אפילו שזה יכול פתאום להיגמר,כן זו הייתה אהבה תמימה כזאת.
לא הבנתי אז את הטעות שלי,לקחתי אותו כמובן מאליו,לא השקעתי בו,לא הראיתי לו כמה הוא חשוב לי.
ואז הוא נסע לשבוע עם חברים,גם אז הכל נראה לי רגיל,דיברנו מלא בטלפון,הוא נשמע מתוק כמו תמיד
ופתאום הכל השתנה.יום אחד אני מדברת איתו והכל טוב,הוא אפילו נשמע מאושר יותר מהרגיל,
אמר שזה ממש החיים הטובים,ולמחורת-היום שהוא חוזר אני מתקשרת אליו סתם כדי לשמוע אותו,לשאול איך הייתה הנסיעה
והוא נשמע רע,מדוכא,לא הבנתי מה יש לו.הוא אמר שהוא מלא במחשבות,לא יודע מה לעשות,שהוא צריך לקבל החלטות שיקבעו איך החיים
שלו הולכים להיראות,גם אז בתמימותי לא הכי הבנתי.אחרי שניתקנו שלחתי לו הודעה שלא משנה מה אני איתו ושאני בטוחה שהוא יקבל את ההחלטות הכי נכונות למרות שאני לא יודעת על מה הוא מדבר,ושאני אוהבת אותו. אבל אז..כשהוא לא ענה להודעה ועברה שעה ועוד שעה ועוד...
התחלתי לחשוב,להביו.איו מצב שהוא לא מגיב לי להודעה כזאת,אין מצב.
התחלתי להבין שכנראה אני קשורה להחלטות האלה,שנראה הוא כבר לא רוצה להיות איתי.אבל הדחקתי,ניסיתי לשכנע את עצמי שאני טועה
שזה לא זה,שהוא אוהב אותי.עבר עוד יום שלא שמעתי ממנו והחשדות רק עלו,החלטתי להתקשר אליו לראות מה קורה.
התקשרתי ושאלתךי מה שלומו והוא אמר שהוא יותר טוב ושהוא צריך לדבר איתי. ל ד ב ר איתי!!!
פה כבר הייתי בטוחה במה שהוא הולך להגיד לי.קבענו להיפגש יום אחרי.משך היום הזה בין השיחת טלפון לבין הפגישה
היה היום הכי דיכאוני בחיים שלי,רק בכיתי כל היום.לא אכלתי, לא שתיתי, לא ישנתי, לא הקשבתי ודיברתי עם אף אחד, פשוט בכיתייי
בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי.
ואז זה קרה,נפגשנו,ראיתי שהוא מתקשה לדבר,הוא לא הסתכל עליי אפילו,רק בהה ברצפה וכאילו חשב איך להגיד לי את זה.
החלטתי לעזור לו,חייכתי אליו ואמרתי לו ששנינו יודעים מה הוא רוצה להגיד לי,הוא לא ידע מה להגיד, נראה מבוייש
הוא אמר שהוא מרגיש שזה לא זה.שאני מאוד קרה ויבשה אליו,שהוא מנסה כבר הרבה זמן לחזק את הקשר בנינו ואני לא תורמת לזה,
שהוא החליט הרבה פעמים שהוא לא מוותר והוא עושה הכל כדי שהקשר יהיה טוב יותר ושזה פשוט לא הולך,שהוא התייאש,
ושכנראה אנחנו פשוט לא מתאימים. הרגשתי כאילו העולם חרב עליי באותו רגע, הוא צודק באמת הייתי קרה ויבשה אליו,לא הערכתי את מה שיש לי והפסדתי אותו. הגאווה שלי לא אפשרה לי להגיד לו שאולי ננסה שוב,שיתן לי הזדמנות להוכיח לו שאני באמת אוהבת אותו.
היו לי כ"כ הרבה דברים להגיד לו באותו רגע אבל העדפתי לשתוק.
מאז פשוט התעלמנו אחד מהשני,בקושי מדברים כשאנחנו רואים אחד את השני,וזה כ"כ כואב,לראות אותו מרחוק,
בלי לחייך אליו,בלי שיחייך אליי בחזרה,כ"כ בא לי לרוץ ולחבק אותו,לנשק אותווו =[
הזמן התחיל לעבור והחיים ניראים כ"כ ריקים וחסרי משעמות בלעדיו,לא מצליחה להתגבר על זה ונראה שהוא כבר מזמן התגבר.
"זה לא נעים את בוכה הוא הולך
בזמן שאת רוצה ומשתדלת
הוא כבר שכח למה ואיך...
וזה מכאיב כשנגמרת הדרך
וזה מכאיב כשחלום מתעורר
חשבתם זה יגמר אחרת
שמישהו לא יקום וילך"
הבנתי שהוא לא כזה מדהים כמו שחשבתי,גיליתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי,אבל שוב דבר לא משנה את מה שאני מרגישה אליו.
שום דבר לא מצליח לגרום לי להפסיק לאהוב, לפעמים אני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אהבה,מרוב געגוע.
חבר טוב שלו אמר לי שהוא בן אדם של סטוצים,ושזה מה שהייתי בשבילו,סטוץ. כ"כ קשה לי להאמין אבל גם לא מוצאת סיבה לזה שהוא ישקר לי,אין לו סיבה.והוא חבר שלו,הוא מכיר אותוו.
וזה רק נהיה יותר גרוע,כי עכשיו אני אפילו לא יודעת אם אני באמת האשמה,אם עוד היה לי סיכוי לתקן את זה או שזה היה הוא הבעייתי מההתחלה. אם הוא באמת לקח אותי כסטוץ והוא זה שלא העריך אותי. וההתנהגות שלו בזמן האחרון גורמת לי לבלבול עוד יותר גרוע. כי פעם אחת אנחנו נפגשים והוא מתעלם ממני ואני כבר משתכנעת שאני לא מעניינת אותו,ושאולי אף פעם לא עניינתי אותו באמת. ופעם אחרת אנחנו נפגשים והוא עושה לי עיניים כל הזמןן,מחייך אליי,קורץ לי,מסתכל עליי בלי הפסקה.בהתחלה חשבתי שאולי אני מדמיינת אבל לא. אני לא היחידה ששמה לב לזה.
לא יודעת מה לעשות ואיך לפרש את ההתנהגות הזאת שלו. לא יודעת איך להתנהג אליו.

"גם כשנדמה שהכל מתבהר
אתה מופיע, ידעתי תגיע
מי הבטיח שמחר תשאר"

אני אשמה?או שאולי לא?
לנסות לתקן?לדבר איתו? או שאני יעשה צחוק מעצמי?
הוא אהב אותי בכלל? מתישהו?
הוא אוהב אותי עכשיו?
יש סיכוי לאהבה הזאת עוד?

כ"כ הרבה שאלות יש לי...וכלום אין תשובה.
הרגשה מוזרה כזאת,לא עצבות. ר י ק נ ו ת !!

"עצמתי עיניים ולחשתי לו בוא
אהיה מאושרת כשאהיה רק איתו"