סיפור חדש שלי .. הוא סיפור קצר , בלי הרבה המשכים ! נראה כבר לאן זה יזרום
גג 5-6 המשכים .
כבר לא אותה אחת - פרק 1 .
" אני חייבת להקיא , אני פשוט חייבת " צעקתי לעצמי בבית , הביית היה ריק , התיישבתי מול האסלה , פותחת אותה , מסתכלת לבפנים .. אומרת לעצמי שזה רק עוד צעד קטן להצלחה שלי , שאני חייבת לעשות את זה .
אני מכניסה 2 אצבעות עמוק לגרון , אני מתחילה להשתעל אבל ללא הצלחה , שום דבר לא יוצא .
הדמעות מתחילות לזלוג , הפחד מההקאה .. זה מה שתמיד הפריע לי , זה הדבר היחיד שלא נתן לי להצליח להקיא .
" אני לא מתכוונת לוותר הפעם " אמרתי לעצמי ושוב הכנסתי 2 אצבעות לגרון והפעם יותר עמוק , הדמעות התחילו לצאת והמשכתי להשתעל , אך שוב הפחד הביס אותי
" לא הפעם, א..אני יצליח , אני יצליח " אמרתי לעצמי ולא התכוונתי לוותר.
ידעתי שהכל תלוי בי ואני צריכה ללמוד להתגבר על הפחד הזה שלי ..
אך שוב אחרי ניסיונות ארוכים , בלי הצלחה , שום דבר לא יצא חוץ מהדמעות שהמשיכו לזלוג ללא הפסקה. סגרתי את האסלה בכעס, התיישבתי עלייה ופשוט בכיתי כלכך ,
כעסתי על עצמי , כלכך כלכך כעסתי .. ששוב לא הצלחתי.
~~
" דידי ? . את באה ? " שאלה אותי ליאן ואני המשכתי לבהות בריצפה ..
" קרה משהו ? " [I/]היא שאלה בדאגה ..
[I]" מה ? לא לא שום דבר " עניתי בלי להסתכל עלייה
" את בטוחה ? " היא התעקשה
" כןן מאמי " חייכתי חיוך מאולץ ..
" טוב עליי את לא תעבדי , מה קרה ? "
" סתם עזבי "
" נוו ? "
" עליתי קילו וחצי "[I/]
[I]" שוב את מתחילה עם זה?! "
" מה שוב ? מה שוב ? את קולטת קילו וחצי ביומיים ? שתביני איזה שמנה אני "
" עדי מה את חולה ?! שאני יבין ? את הורגת אותי "
" את לא מבינה , תראי איך אני נראית , אני חייבת לרדת "
" איפה .?! תסבירי לי איפה לרדת , תראי לי , אין לך גרוש שומן "
" בטח , עזבי... פשוט... עזבי " אמרתי וקמתי ללכת , המצב הזה התחיל להטריף אותי !
" לאן את הולכת ?! "
" לעשות הליכה "
" את תהרגי את עצמך בסוף עם כל זה "
" אוייש מהליכה לא מתים "
" טוב חכי אני יבוא איתך "
--
ישבתי וחיכיתי בתור לדיאטנית ,
שנאתי את זה .. מה הם מכריחים אותי ללכת אלייה ,
בהתחלה רציתי , באמת שרציתי .. רציתי שהיא תיתן לי ארוחה נורמאלית ושאני סוףסוף יוריד את כל השומן הזה .
אבל עכשיו ?! אוייש כאילו שאני לא מכירה את עצמי אני לא יצליח להחזיק מעמד בשום דיאטה .
" בואי עכשיו תוריינו " אמא קטעה את מחשבותיי ונכנסנו לחדר .
מאחוריי השולחן ישבה אישה בערך בת 30 , יפה , די מלאה
- אם היא דיאטנית אז שקודם תוריד בעצמה – חשבתי לעצמי בעצבים.
" נוו תספרי לי מה הבעיה ? " פנתה אליי הדיאטנית ואני לא הוצאתי מילה
שנאתי שמדברים איתי על הנושא הזה , כי אז אני מתחילה להתעצבן , לבכות , לא היה לי כח לזה .
אמא התחילה לספר לה , שאני לא אוכלת טוב , שאני מרעיבה את עצמי .
" למה את עושה את זה ? " היא שאלה והסתכלה עליי
" את מה ? אני לא מבינה מה אתם רוצים ממני ? " התעצבנתי .
אמא הסתכלה עליי במבט מאיים , היא שנאה שאני מתחצפת למבוגרים.
הרופאה הסתכלה עליי בעינייה הגדולות הכחולות וניסתה להרגיע אותי , הרגשתי שהדמעות מתחילות לצאת .
" למה את מרעיבה את עצמך ? " היא שוב חזרה על השאלה ואני המשכתי להביט ברצפה
" אם אני הייתי מרעיבה את עצמי אז לא הייתי נראית כמו שאני נראית " אמרתי בכעס ועכשיו הדמעות באמת כבר יצאו
" אבל למה את בוכה ? " היא דיברה אליי בקול מרגיע , ראתה שהעיניים כבר אדומות..
" ככה כי אני שונאת שמדברים איתי על זה "
" על מה ?"
" על זה !!! "
" תסבירי "
" אווף תפסיקי, שאני יבין את דיאטנית או פסיכולוגית ?!" צעקתי
ראיתי איך אמא התחילה להתעצבן עליי , אבל הרופאה סימנה לה עם היד שזה בסדר והתקרבה אליי
" אני לא פסיכולוגית אבל אני רוצה להבין מה יש לך ? " היא התיישבה מולי והסתכלה עליי
התחלתי כבר לבכות בקול , לא יכולתי להחזיק את עצמי ..
" אווף עזבו אותי כבר " צעקתי ויצאתי מהחדר בטריקת דלת חזקה .





