היא חשבה שאהבה,
אך למעשה הייתה שבויה בתשוקתה העזה לאהבה,
ובתלות שבו,
עד ליום ההוא,
לא ידעה היא,
שהכל היה שקר גדול ומעורפל עטוף מסכת
אור דקיקה שנשברה לרסיסים בן רגע,
ביום ההוא,
אשר הרגישה את חום גופו עליה,
הכל נקרע בן רגע,
ביום ההוא היא הבינה,
שאין היא אוהבת,
זאת הייתה הפעם הראשונה בחייה שהרגישה מגע גבר על בשרה,
את נשיקותיו הסוערות,
והלשון שהתחלחלה במהירות בתוך גרונה
גרמה לה לתחושת גועל,
היא לא הרגישה את מה שרצתה להרגיש,
היא רצתה לצאת משם,
אך משום מה,
המשיכה,
הוא המשיך לנשקה בכל כוחו,
והיא לא רצתה,
רצתה לברוח,
לצאת,
אך היא המשיכה,
המשיכה...
הוא נגע בה,
נישק אותה,
התחיל מהפה והמשיך לאט לאט אל צווארה,
היא ניסתה להביט בעיניו,
ניסתה להביא לידי ביטוי את אהבתה אליו,
ניסתה לראות את אהבתו,
אך לעולם היא לא זכתה לראות את מבט עיניו,
משום שלעולם לא זכתה לראות את אהבתו,
היא ניסתה הכל,
ואז אחרי זמן מה היא הבינה,
שאהבה זה דבר אחר,
האהבה שחשבה הייתה לאכזבה וכאב,
אהבה באה לבד,
אסור לחפש אותה,
כי כשמחפשים הרגשות מתבלבלים,
והאהבה כבר אינה,
את מקומה תפסה האכזבה,
טעויות עושים בחיים,
גם היא עשתה טעות,
היא לא ידעה מהי אהבה,
והיא עדיין בספק אם תדע,
הפעם היא נתנה לרגש לנצח,לשקר.
ועכשיו היא בטוחה,
"לעולם לא אוכל לדעת מהי אהבה עד שאחווה זאת".





