אני מביטה לך בעיניים ורואה רק ריקנות.
אתה ממשיך ואומר מילים חסרות משמעות.
אני שואלת למה אתה איתי עדיין נמצא.
אולי גם אתה מפחד מהפרידה?
אני לא רואה את עצמי לבד אחרי תקופה כ"כ ארוכה.
אבל אני לא רוצה לפגוע ולהיפגע.
אני עוד אוהבת אבל אני רואה שאתה כבר לא.
אני כ"כ רגילה לקירבה שלך.
אני יודעת שגם אתה.
זה כבר הרגל זאת לא אהבה.
אין כבר את הקסם, רק החשש מהפרידה.
שום דבר כבר לא פורח רק לעט נובל.
אני אגיד לך להית' ואתה תנופף עם היד.
אנחנו ניפרד ממש עוד מעט.
מחר כשאני אביט לך שוב בעיניים.
כשאראה שאין שם שום ניצוץ או שניים.
אגיד לך תודה שהיית לי לנסיך במשך שנתיים.
אסביר לך שאני סובלת ומשחררת אותך להמשיך לצעוד.
שנינו נמצא אהבה חדשה.
ריגושים, חוויות, מילים קטנות, וניצוצות.
אך לך אני מבטיחה שזיכרון מאותה אהבה.
ילווה אותי במשך כל השביל שאותי יוביל.
אני פשוט רוצה שתבין שזה כבר הרגל ולא אהבה.





