פעם אחרונה שאני רושמת עלייך.
כי כואב לי, כ"כ כואב לי.
כל הגעגוע, התקווה המיותרת הזאת.
הצורך להיות מי שאני, הצורך בלהראות לך מי אני באמת, מה אני באמת.
אף פעם לא אמרתי לך אבל אני מעריכה אותך.
אני תמיד הערצתי אותך והמשיך עם זה, לא משנה איך אתה ואיזה אתה.
אני יודעת שאתה עושה המון טעויות, שאי אפשר לשנות אותם כבר.
יום יבוא ותתחרט על זה. על איך שאתה חיי עכשיו, אתה חיי בשביל כלום.
אתה חיי ללא מטרה, אתה מנחם את עצמך בזה שאתה אומר לעצמך שאתה חי בשביל להנות מהחיים.
אבל אתה מפחד, אני בטוחה שאתה מפחד מהעתיד. כי הוא יבוא אלייך, הוא יגיע ואתה תתקע.
אתה תעמוד בלי לדעת לאן ללכת.
אתה יודע כמה, כמה אני רוצה להגיד לך שאני מאמינה בך. שלמרות מה שאתה תמיד מפגין אני יודעת שכואב לך.
אני יודעת שגם אתה לפעמים מפחד וחושש. למרות שאתה אף פעם לא מראה את זה.
אני יודעת שאתה מסוגל לאהוב. אבל כשאתה רוצה אתה מסוגל להסתיר זאת.
אני מעריכה אותך על זה שאתה בנאדם חזק.
אתה מסוגל להדחיק כל דבר. כל רגש. למדת לא להזדקק לאפאחד.
אתה יודע להילחם, אבל לא תמיד נלחם.
אבל אני יודעת שרק אם תרצהף רק אם מאוד תרצה אתה תוכל להשיג כל מה שרק תנסה להשיג.
אתה יודע, אולי לא הייתי מספיק חשובה בשבילך כדי שתלחם עליי.
ואני יודעת שלא מגיע לי לסבול על מישהו שוויתר עליי.
אבל אפאחד לא יבין מה אתה בשבילי, אני מבטיחה שאני תמיד איהיה פה בשבילך, למרות הכל למדתי לזרוק את האגו לכל הרוחות כשאתה בא. אני לא צריכה כבוד עצמי לידך. אני רק רוצה להיות איתך.
אני מתארת לעצמי שעכשיו אתה בתקופה קש, כואבת אני מאמינה שאתה מפחד לפעמים. אתה לא בוכה כי אתה לא מרשה לעצמך, אבל אני בטוחה שאתה רוצה להתפרק. אני לא יודעת אם יש שם מישהו בשבילך, אבל אני כ"כ רוצה להיות שם כדי לתמוך בך.
אולי אפילו סתם לתת לך חיבוק, ולא כדי להרגיש את המגע, אלא כדי להביע קירבה.
לא כדי להראות לך שאני שלך, אלא כדי לתת לך הרגשה שאני איתך.
אני לא אחכה לך, ולא אצפה. אבל אני תמיד פה כשתרצה.





