חןןן שושוששששש!!!!!!!!!!!
גל חושב שאת חושבת שאתם חברים 😂
=אני עכשיו ממשיכה את החצי השני=
מהפרק הקודם:
"הלוו.." ענתה בקול המתוק שלה.
"שיר את בסדר?" שאלתי והבטתי בשי שליטף את פניי.
"כן."
"לא קרה לך כלום?מתי אתם חוזרים?" שאלתי בדאגה
"עוד מעט אנחנו חוז.... אאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" שמעתי את צעקה של שיר וחריקת בלמים.
ידעתי,ידעתי ידעתי ידעתי !!!
"שיר? שיר את בסדר? שיררר??????" צעקתי בוכייה אל הטלפון אך שיר?! כבר לא ענתה .
פרק 52:
"שיייר!" ייבבתי שוב, שי התכופף אליי וחיבק אותי,
נשברתי,חוסר הידיעה הזו של מה קרה להם ואיפה הם שיגעה אותי.
"מה קרה??" שאל,מודאג.
"לא יודעת.. דיברתי איתה..ו.. ואז שממעתי צפירה..ו.. אוווווףף!!!!" רתנתי בעס ודפקתי עם אגרופיי על המיטה.
"אל תדאגייי יהיה בסדר.." אמר ליטף את פניי.
לא ידעתי מה עושים עכשיו,לחכות?
אולי יש תקווה? אולי שיר בכ"ז בסדר ועוד כמה דקות הם יכנסו לבית?
אולי...
"תחבק אותי." אמרתי בשקט,עוד כשהדמעות זולגות מעניי ללא הפסקה.
"בואי יפה שלי" אמר ופרס את ידיו,נכנסתי אל תוך ידיו ופשוט חיבקתי אותו,
חזק חזק.
"אחח..יפשלי" אמר ונשק לראשי.
"את יודעת שאני אוהב אותך?" שאל והביט בי.
"אני יידע אם תגיד לי.." אמרתי בקול מתפנק.
"אני אוהב אותך." אמר וסחף אותי לנשיקה,
נזכרתי בשיר ונחרדתי,דמעה אחת בצבצה איימה לרדת.
"ש.. יהיה טוב,לא קקרה כלום!" אמר וחיבק אותי.
"אני מקווה.."אמרתי ושמעתי את צלצול הטלפון,
זינקתי במהירות ועניתי.
"משפחת עמר?" שאל קול של אישה.
"כן..?" שאלתי בסקרנות,בפחד,פחד מהלא נודע.
"עם מי אני מדברת?"
"שני." עניתי.
"שלום לך שני,מדברת אורה מבית חולים תל השומר,אמך ואחותך עברו תאונה,
את יכולה בבקשה לגשת לכאן לעוד פרטים?"
"מה? אממ..כן כן,אני..אני כבר באה!!!" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
"הן בבי"ח." אמרתי ביאוש.
"מה?"
"כן כן,תאונה,ידעתי!! אין ידעתי שזה יקרה,אוףף..הם בתל השומר.." אמרתי והדמעות שוב ירדו מעניי,
דאגתי,דאגתי שאשאר לבד בעולם הזה.
הלכתי לארון והוצמאתי לי ג'ינס וחולצה.
"תסתובב." אמרתי לשי והוא הסתובב... התלבשתי מהר.
"זהו." אמרתי לו כשסיימתי.
"אתה בא איתי או הולך?"
"ברור שבא איתך מה קרה לך!!" אמר ואני חייכתי חיוך קטן,
"תודיע לאמא שלך."
"אמרתי כבר."
"מתי?"
"כשהתלבשת,שלחתי SMS "
"אה.." אמרתי ויצאתי מהחדר,
לקחתי מפתח ,יצאנו ונעלתי את הדלת.
שי תפס מונית.
"תל השומר,מהר!" אמרתי והוא החל לנסוע.
באמצע הנסיעה נזכרתי ששחכתי כסף 😮
"שי,אין עליי כסףף!!!!!" אמרתי בדאגה.
"לי יש..אל תדאגי!! גם לא חשבתי שאת תשלמי על המונית."
"שתוק שמן,בגללי אנחנו פה,אני משלמת."
"גם ככה אין לך כסף" אמר וצחק.
כעבור רבע שעה הגענו,שי שילם ,עברנו את הבדיקה הביטחונית ונכנסו אל הבית חולים.
"אני הבת של אורית עמר." אמרתי לאחות בקבלה.
"הם כרגע במיון,תמתינו בספסל בבקשה,כאשר הם יסיימו אנחנו נודיע לכם.
נאנחתי והתיישבתי בספסל,
"יהיה טוב" לחש לי שי והחזיק בידי.
"תלך הביתה,אל תחכה איתי פה!"
"לא,אני לא משאיר אותך כאן לבד!"
"לא נעים לי שאתה נשאר כאן בגללי...."
"אני נשאר כאן כי אני דואג לך לאמא שלך ולשיר,וכי אני אוהבת אותך,וכי אני רוצה!" אמר והביט בעיניי.
"אני אוהבת אותך,כ"כ אוהבת אותך,שאני כבר לא יודעת אם אפשר לאהוב ככה בנאדם!" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
הבטתי בשעון,השעה הייתה 16:30 , הייתי עייפה,פיהקתי פיהוק גדול והנחתי את ראשי על כתפו של שי,
עצמתי את עיניי ותוך דקות ספורות נרדמתי.
כשהתעוררתי לא הבנתי היכן אני נמצאת,רק כעבור כמה שניות נזכרתי בהכל ונתקפתי בדיכאון,
הבטתי על שי,הוא ישן,כמו מלאך,הוא כזה יפה ,אני לא מאמינה שהוא שלי.
ליטפתי את פניו ונשקתי לו על הלחי נשיקה עדינה =]
הבטתי בשעון 17:23 , ישנתי הרבה !!!
ניגשתי לקבלה ושאלתי מה עם שיר ואימי,אמרו לי שהם עדיין במיון,
מזה כמה זמן? =O
חזרתי לספסל,שי עדיין ישן,ראשו היה שעון אחורה,
התיישבתי לידו והנחתי את ראשו עליי,הבטתי בו,כמה שהוא יפה !
פתחתי את בקבוק המים שהבאתי איתי ולגמתי לגימה גדולה,ככה ישבתי והסתכלתי על שי,
עד שהוא התעורר 😊
"בוקר טוב" אמרתי לו.
"בוקר אור," אמר והתמתח,"מה עם אמא שלך ושיר?"
"עוד במיון =/ " אמרתי בעיקום פנים.
"קח תשתה מים." אמרתי לאחר רגע והשטתי לו את הבקבוק.
"תודה חיימשלי" אמר ונשק לי נשיקה על השפתיים =] אחחח השפתיים האלללללה,
הוא לקח לגימה ארוכה וסגר את הבקבוק,דיברנו עוד כמה דקות ואז הרופא הגיע.
"את הבת של אורית עמר?" שאל הרופא בעל החלוק הארוך.
"כן,מה איתה?ומה עם שיר?" שאלתי בדאגה.
"הם בסדר,יצאו מכלל סכנה." אמר ואני נרגעתי.
"אבל.. אורית,אימך,איבדה את הזיכרון,זה איבוד זיכרון שמני,כך שבעוד כמה חודשים היא כבר תיזכר בהכל."
אמר והביט בי,במבט קר,במבט ללא רגשות,אין להם לב לרופאים האלה.
"א..אה.. בסדר," אמרתי מבוהלת,לא ידעתי מה לעשות עכשיו,איך להתנהג,
מה עושים במצבים כאלה ? =O
"העיקר שהיא בסדר!" אמר שי במבט מלא ביטחון !
"הם נמאצים כרגע בחדר 105 , ישר ושמאלה,אתם יכולים להכינס,רק בשקט."
אמר והלך.
הלכתי במהירות לחדר 105 הנמצא בסוף המסדרון.
הבטתי לבפנים,והוקפתי חרדה...
מצטערת שקצר 😢
שמעיי לי טווווווב - ישלך תסיפור הכי מדהיייים בעולם !!
תודה =)
וואו,כמה תגובות,חכו רגע,אני לא עומדת בעומס.... :S
תודה,
בנות ממש איכבתן אותי \;
פרק קצר אבל מדהים 😁
ואי עוד 4 עמודים הסיפור מגיע ל-100
ידעתי שהם עברו תאונה מסכנה שני עכשיו היא תצטרך לטפל גם בשיר וגם באמא שלה
נויקוש תמשיכי מאמי 😊
הסיפווווור שלךךך מ=ד=ה=י=םםםםם!!!
תמשששיככייי
אמ..
היום לא חושבת שיהיה המשך,
אנייי עסווקה,אולי מחחר....
ישששש יייששש...
הם לא מתוווו!!!!
שישכחו את הזיכרון זה לא מעניין אבל העיקר שהם לא מתו!!!
המשךךךךךךךךךך..........
אתר האהבה הישראלי