חח טוב אז אחרי מלא זמן..חזרתי לקרא תסיפור:]
והוא ממש יפה..
אני מתהה על הסיפור הזה פשוט
ורק הערה..וזה הכל מכוונה טובה אז מקווה שתקחי את זה רק לכיוון חיובי ולא למשהו שלילי..
תראי, שני בהתחלה הייתה ילדה מיוחדת...
היה לה אופי חזק . היא ידעה בדיוק מה היא רצתה , היא הייתה ילדה יותר בוגרת מכולם היא לא ירדה לרמה שלהם.
מה שאז לא היה לה כביכול זה את היופי..
ועכשיו זה מאכזב שכשיש לה את היופי..האופי שלה נעלם..זה פשוט נוגד את כל התכונות שהיו לה..היא פתאום מדברת שונה היא מקללת לא מעריכה אף אחד דברים שלא מתאימים לה כל כך ..
וזה לא הכי הגיוני שהיא הפכה לאט לאט לילדה כזאתי...בגלל שלפני זה היא הייתה כזאת ילדה עמוקה וחכמה..שזה ההפך המוחלט..
[סליחה על החפירה]
המשך...😊
תודה,
יוליה אמרתי מללאא פעמים שהיא שוקלת בערך 52 .
ולירוני תודה על התגובה חח..
שמחה שבאמת שמת לב לזה,
כן,האופי שלה השתנה,
היא התחילה לתפוס תחת,
אבל שושש..זה סוד חחח..
כנראה מחר המשך 😊
52 זה רזה לגיל שלה!
אז היא יכולה להרשות לעצמה ללבוש הכל
כמובן שזה קשור בגובה 😊
נויוש תמשיכי קופההההההההה!
בצהרייםם יש ממצבב להמשך.. 😊
לא..רגע,עכשיו צהריים חחח איזה סתומה אני ..
אממ.. עוד כמה שעות , עכשיו אני צריכה את האישפוז היומי שלי אחרי הבצפר..
מתחילה לכתובבב
[אם כמה ילדים יואילו בטובם לא לשגע לי ת'שכל =/ ]
מהפרק הקודם:
"בואי לשטוף כלים."
"מה עם גיא?"
"גיא פינה את השולחןן!! והיום את שוטפת כלים!"
"ומה איתך?"
"אני כל השבוע ניקיתי מותר לי יום אחד לנוח!" אמרה והביטה בי בהלם.
"טווב טווווב..." אמרתי באדישות ושטפתי את ההכליים :|
הלכתי לחדר וניסיתי להעביר את היום הזה כמה שיותר מהר..
הייתי במחשב,קראתי ספר דיברתי עם שי ושיחקתי עם שיר .
והיום שלמחרת?! היה הרבה יותר גרוע.. =/
פרק 51:
"בוקר.." אמרתי לשחר והדבקתי לה נשיקה על הלחי.
לא היה לי מצב רוח בכלל! לא יודעת למה =/
"קרה משהו עם שי?" שאלה כשאר התיישבתי על הכסא.
"לא איזה,כפרה עליו," אמרתי וחייכתי רק מעצם המילה 'שי'
"אז....??" שאלה בהתעניינות.
"סתם,לא יודעת,מן הרגשה רעה כזאת..מכירה?"
"כן,גמלי זה קורה לפעמים,אל תדאגי,לא יקרה כלום [: " אמרה וחיבקה אותי.
"לאבב אותך !!!!!!!!" צעקתי והדבקתי לה נשיקה בלחי.
כעבור חמש דקות המורה נכנסה והתחילה ללמד..
ההרגשה הרעה לא הרפתה ממני,הרגשתי שמשהו נורא עומד לקרות,
למישהו,הולך לקרות למישהו משהו נורא.
נלחצתי,הרגשתי סחרחורת,בחילה תקפה אותי,ראשי כאב.
תפסתי את ראשי בשתי ידיי.
"שני? שני את בסדר?" שאלה שחר בבהלה.
"אני..הראש.." אמרתי בקושי ,מחזיקה בחוזקה את ראשי.
"המורה....." אמרה שחיר,לחוצה,לא יודעת מה לעשות,מה לומר.
"שני? מה יש לך?" שאלה המורה כשהתרקרבה אליי.
"אנ..אניי.. אני לא מרגישה טוב..הראש..מסתובב.." הרגשתי בתוך עולם שחור,
כאילו עוד שנייה אני מתעלפת,
היו לחשושים בכיתה,
הרגשתי איך כולם מסתכלים עליי.
"אני רוצה הביתה.." ייללתי כמו תינוקת.
"שחר תקחי אותה לשתות מים ולאחות" אמרה המורה,
שחר הקימה אותי והלכנו לברזייה,שתיתי מעט מים והלכנו לאחות בית הספר,
היא לא ידעה להגדיר את מה שיש לי ורק אמרה לי ללכת הביתה ולשתות אקמול,
אספתי את דבריי מהכיתה והתקשרתי לאמא שתבוא לקחת אותי,
כעבור רבע שעה היא באה והביטה בי בדאגה.
"מה קרה?" שאלה וליטפה את פניי.
"הראש כואב,אני מרגישה שמשהו רע עומד לקרות!"
"שני את בסדר?" שאל קול מאחורה,ורק עכשיו הבחנתי בשיר שישבה במושב האחורי.
"כן חיימשלי ,כן.."
אחח,אני כ"כ אוהבת את הילדה הזו,אם יקרה לה משהו אני יתאבד!
"את מרגישה טוב?" שאלה אותי אמא.
"לא יודעת,כואב לי הראש.."
אמרתי ונגעתי במצחי.
"היום בערב ניקח אותך לרופא.." אמרה ואני הנהנתי בראשי לאות הסכמה,
בקושי היה לי כח לזוז.
נכנסתי לבית וישר הלכתי למיטה,
כעבור חמש דקות נרדמתי.
כשהתעוררתי ראיתי את שי לידי.
"מה?מה השעה?" שאלתי מבולבלת,
ואז נזכרתי שקמתי משינה,ובטח השיער שלי מבולגן! אספתי במהירות את השיער לקוקו שיראה נורמלי.
"שתיים," אמר לאחר מבט חטוף בשעון, "איך את מרגישה?" שאל וליטף את פניי.
"בסדר,מה , מתי באתת?" שאלתי מתמתחת.
"אממ.. חצי שעה בערך."
"אה,איך ידעת שחזרתי הביתה?"
"שחר אמרה לי."
"כפרה עליה." אמרתי בחיוך.
"כן חברה טובה תפסת לך,
הכנתי לך תה אבל הוא התקרר כבר." אמר והבטתי על שידה,היה עליה היה מונח תה,
נגעתי בו והוא היה נעים.
"דווקא נעים,תודה מותק!" אמרתי בקול צרוד ונשקתי לו נשיקה קטנה [:
"הדאגת אותי,מה קרה לך?" שאל ,ראיתי שהוא היה מבוהל.
"סתם,ישלי הרגשה שמשהו רע יקרה,מהבוקר זה ככה :|".
"אל תדאגי,כל עוד אני פה לידך לא יקרה לך כלום ! "אמר ואני חייכתי.
"איפה אמא שלי ושיר?"
"הלכו לקניות,אני שומר עלייך 😊 "
אמר ואני צחקתי.
"אחחחחחחח" אמרתי ותפסתי את בטניי בחוזקה,הרגשתי דקירות בבטן,
כאילו מישהו מכניס לי סכין ומסובב אותה חזק.
"שני מה יש לך?" שאל שי בבהל והתקרב אליי.
"הבטן הבטןןןןןןן" צרחתי בבכי,
עצמתי את עיניי בחוזקה וראיתי את שיר מעולפת באוטו,
מה יש לי?
מה הדמיונות האלה?
"שיייר ,שייר..קרה לה משהו!" הרגשתי את זה,הרגשתי את זה בתוכי,
"שניי,שני תסתכלי עליי,מה קרה לשיר? "
"לא,שייר..." יללתי בבכי,תפסתי את הטלפון והתקשרתי אל אימי.
"הלוו.." ענתה אימי לטלפון.
"אמא תביאי את שיר רגע."
"שנייה אני באמצע נהיגה."
"זה דחוף!!!" צעקתי.
"טוב דקה..שיר שני רוצה לדבר איתך" שמעתי ברקע.
"הלוו.." ענתה בקול המתוק שלה.
"שיר את בסדר?" שאלתי והבטתי בשי שליטף את פניי.
"כן."
"לא קרה לך כלום?מתי אתם חוזרים?" שאלתי בדאגה
"עוד מעט אנחנו חוז.... אאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" שמעתי את צעקה של שיר וחריקת בלמים.
ידעתי,ידעתי ידעתי ידעתי !!!
"שיר? שיר את בסדר? שיררר??????" צעקתי בוכייה אל הטלפון אך שיר?! כבר לא ענתה . 😢
ואאאי איזה פרק מותח מדהים.
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך.
אמאלההההההההההההההההההההה
יאאאאאאאאא
המשךךךךךךךךךךךך !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אמאלה מה קרה להםםם רק שלא עיעברו תאונההה מסכנה שני 😢
פרק מדהים
נויי אני במתחחחחחח תשימי המשךךך דחוףףףףףףףףףףף 😮
אוהבת אותך 😊
