פרק 42 [:
אז. .סגרתי את המסך ונשכבתי על המיטה .
הוצפתי במחשבות,על החופש המבאס הזה. .
ועל ההרגשות המוזרות .
על תומר, על יותם, על לירז שני ליטל. .
על ההורים שלי, ועל ספיר .
למה ההרגשה הפנימית שלי נוראית ?
הרי הכל כ"כ טוב, יש חופש !אני לא לבד, אני מוקפת בכ"כ הרבה אנשים, אני בריאה! יש לי משפחה . .
למה אני לא מעריכה את כל זה ?
למה אני שלילית ?
הרי יש כ"כ הרבה אנשים שהם לבד,לבד לבד לבד, שהם חולים, שאין להם אף אחד אחד .
ולי ? לי יש את כל זה, ואני לא מעריכה .
למה אני עדיין מקווה שבקרוב יגיע הסוף , שאני אשמח, שאני אחזור להיות המאיה של שנה שעברה, המאיה שלפני הקומה.
והכל מתנפץ לי בפרצוף, ברגע שדמעה אחת נופלת על לחיי .
נמאס לי, ברגע שיש לי שניה פנויה אני מתחילה לחשוב על כל זה, ואני לא רוצה , לא אני לא . .
אני לא יכולה יותר, נמאס לי ,נמאס לי להרגיש רע..
ואף אחד בכלל לא רואה את זה ..
זה גורם לי לתהות, אני מעניינת מישהו בכלל ? יש מישהו בעולם הזה, שבאמת ובתמים אכפת לו ממני ?
ושוב פרצתי בבכי, הדמעות האלה, איך הן לא נגמרות?
-
ניגבתי את הדמעות, ושתפתי את פניי .
חזרתי למחשב והחלפתי אווי .
= ל א פה !
היי, אני נשברת
אתם לא רואים!? 😢 =
4 הודעות נשלחו אליי, אך לא עניתי לאף אחד .
ברגעים כאלה, בא לי שיתחיל בצפר .
אולי העצב יעבור, אולי זאת סתם תקופה, משבר של גיל ההתבגרות .
ברגעים כאלה, בא לי להתחיל מחדש .
מאפס .
לשכוח הכל .
ולבנות את החיים שלי, את עצמי מהתחלה .
אבל אני יודעת שזה לא יקרה .
לעזעזל,מה חסר לי?!
--
אני:"שני . ."
שני:"מה מאמי?"
אני:"מה קרה למאיה ?"
שאלתי את שני,היא ישבה על המיטה וכתבה משהו במחברת ושתקה .
אני:"שנייי"
שני:"מה לירז מה?!"
אני"מה קרה למאיה?"
שני"אני לא יודעת"
אני"למה היא בדיכאוון?! ראית אתהאווי שלה?"
שני"כן" אמרה בשקט ולא הרימה את ראשה מהמחברת לרגע .
"מה לא אכפת לך?!" אמרתי בכעס
"ברור שכן" היא הרימה את ראשה והחזירה אותו למחברת לאחר שניה .
"אז אולי תסתכלי עליי במקום לכתוב כל מיני שטויות במחברת"
"לא שטויות, זה מכתב"
"למי?"
"למאיה"
"יואו תביא תביא לקרוא"
"חכי אני אסיים"
"טוב" אמרתי וחיכיתי בסבלנות שתסיים .
-
"הנה" אמרה והושיטה לי את המחברת .
"ואוו" אמרתי לאחר שסיימתי לקרוא עד המילה האחרונה .
שני:"מהלב.." אמרה בחיוך עצוב ואני הנהנתי .
אני:"אולי נלך לקנות לה משו שיעודד אותה ?"
שני:"רעיון מעווולה"
אני:"יופי, שניה אני אתקשר לליטל"
-
אני: "אז..מה נקנה לה ?"
שני:"לא יודעת"
אני:"אולי . .אמ"
לירד:"טוב בואו נעבור בחנויות, אם נראה משו נקנה"
אני:"סבבה"
-
אני"נעלה אליה ?"
ליטל"כן"
את הדלת פתחה לנו ספיר.
"הייי" ארבעתנו אמרנו בקול אחד .
"הייי באתן למאיה?"
שני:"נו ברור"
"לקרוא לה ? או שתעלו אליה ?"
ליטל:"נעלה אליה"
ספיר:"טוב[:"
עלינו בשקט במדרגות . .
ופתחנו את הדלת .
הבטתי בשוק במאיה, שוכבת על הרציפה, כשידה מלאה בדם .
על הריצפה היו מפוזרת חתיכות זכוכית.
לא הוצאנו הגה .
נכנסו למן שוק כזה, המראה היתה שבורה .
ניתן היה להבין מהמצב שהיא שברה את המראה עם היד .
ליטל היתה הראשונה שהתאוששה מהמצב .
"אממממממא" צעקה .
לא ידענו מה לעשות .
הבטתי בפניה, עינייה היו נפוחות ואדומות, כנראה מרוב בכי .
היא נראתה חיוורת .
שני:"ספיייייייר בואי בואי מהההההההר"
ספיר:"מה קר......." נעצרה והביטה בשוק על מאיה "אמא" הוסיפה לאחר מס' שניות .
ליטל:"טווב מה אתן עומדות כאן כמו מטומטמותת צריך לעשות משו" אמרה ואני הרמתי את מאיה למיטה .
שני בדקה לה דופק ונאנחה .
שני:"היא חיה" הודיעה בשמחה ועל פני עלה חיוך עצוב .
ספיר:"היא זזה" צעקה .
מצטערת על הייבוש, סוף סוף יש לי זמן לכתוב .
וגם עכשיו אני עפה[:
אווהבת 😛
אהאהאהה אמא'להההההה
איפה תווווווווווומר?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?
פרק מ ד ה י ם ! ((:
שלא יקרה לה כלום בבקשה..
אין לי כוח שוב למלאך המעצבן ולאלוהים..
יש לי כוח רק לתוומר P:
מכחה להמשך דחווווווווווווופ מאמייי
אוהבת המווון 33>
QUOTE (לילושש_12 @ 06/09/2007) יאאאאאאו מהממם D:
!!!
המשך 😊
יאאאא||||:
אמאאאאאאאאאאאאא:|
המשך..
