"סליחה? אדוני?" שאלתי איש שעמד לפני ,איש מבוגר בגיל העמידה..
"כן?"
"כמה זמן אתה עומד כאן?"
"שנה וחצי?"
"מה?"
"שנה וחצי" חזר על דבריו
"ושנה וחצי אתה עומד האחרון בתור?" אמרתי בזלזול
"לא,אנשים באים לכאן כל הזמן ופורשים לאחר 5 ימים, מקסימום? חודש"
היי שקטה- פרק 2.
"בת כמה את?" שאל אותי האיש
"15" עניתי
"הוו חמודה, אל תבזבזי את הזמן שלך כאן"
"למה לא?"
"כי חבל, תפסידי את כל תקופת הנעורים שלך"
"לא זה בסדר.." חייכתי "יהיה בסדר" אמרתי בלב שלם
"רואה את כל האנשים ששם?" אמר והצביע על התור
"כן"
"יש שם כאלה שעומדים פה יותר מ-5 שנים"
"ואי" לא האמנתי, פאקינג 5 שנים
"כן.. ככה השמועות אומרות"
"אבל אני חייבת להיפגש איתו דחוף! אין לי זמן"
"את בדיוק כמו כולנו, בדיוק כמו כל האנשים שעומדים בתור הזה."
"לא.. אין לי זמן"
"אין מה לעשות ילדה"
'אוי נו שטויות' חשבתי לעצמי..
==
"ילדדדד" צעקתי לאחר שהתרחקתי קצת מהתור
"ילד,נווו,מלאאאאאאך" צעקתי שנית
"כן?"
לפתע ראיתי את פניו מולי .
"אתה חייב להפסיק להופיע ככה, אתה מפחיד אותי"
"מצטער" אמר לי
"אנלא מתכוונת לחכות 5 שנים בשביל איזה פגישה אחת מסכנה עם האדון"
"מצטער, אין דרך אחרת"
"אני בטוחה שיש"
"אין,. או שתחכי בתור כמו כולם או שתוותרי"
"נו תסדר לי משהו"
"זה לא הוגן כלפי שאר האנשים"
"אוף" אמרתי כמו ילדה קטנה
"מצטער ילדונת"
"עלק מלאך" יריתי לעברו
"אני באמת מצטער אין בידי מה לעשות"
"אבל אתה ל-א מבין, אני צריכה לחזור"
"אמרתי לך כבר ילדה, אין מה לעשות"
"נשארו לי מלא דברים פתוחים, סעמקק"
"ילדה, תזכרי- זה גן עדן! כאן?! לא מקללים."
"טוב סליחה"
"אני באמת מצטער" אמר לי
הרגשתי כ"כ רע, ככה נגמרו החיים שלי - בגיל 15.
לא הספקתי כלום. אילו ידעתי שזה מה שיהיה.
"לא מלאך- בקשה אני מתחננת בפניך!"
"טוב ילדה אני אגלה לך משהו, אבל את לא מספרת לאף אחד! ואת גם לא אומרת מי סיפר לך"
"למי כבר יש לי לספר.." אמרתי
"תבטיחי לי"
"מבטיחה" חייכתי
"ליד הגהנום יש שער ממש קטן- רוב הסיכויים שלא תצליחי להיכנס לשם"
"ו..?"
"את צריכה לדפוק בדלת 4 פעמים בדיוק ואז השער יפתח- תצטרכי לאמת את זהותך כדי שהשומרים יזהו אותך. ואז...
תצטרכי לשכנע אותם למה דווקא את צריכה לחזור לכדור הארץ"
"אה אוקי" אמרתי
"ואז הם יפנו אותך לחדר- בו יהיו 7 דלתות" אמר ואני חייכתי
"באחת הדלתות מסתתר משרדו של האדון.. אבל"
"תמיד יש אבל" נאנחתי
"יש דלת אחת שמובילה לגהנום ומשם? אין דרך חזרה.., אין מצב שתוכלי לחזור לכדור הארץ או לגן עדן"
"מה?" O:
"ישנה עוד דלת אשר תחזיר אותך בדיוק לנקודת ההתחלה שלך"
"הדלת הרביעית היא כניסה לחדרו של השטן"
"חחח אז חדרו של האדון ושל השטן נמצאים אחד ליד השני? " XD
"כנראה" אמר
"הדלת החמישית ריקה, בחדר אין כלום"
"ומה בחדר השישי?" שאלתי
" החדר השישי- הכי מסוכן! אם תיכנסי אליו תאבדי את הזהות שלך"
"אז אני לא אדע מה אני ומי אני?"
"בדיוק"
"ומה בחדר השביעי?"
"את זה את תגלי לבד קטנטונת.."
"אבל.."
"בהצלחה!!"
"תודה"
ולפתע הוא נעלם..
"לאא" צעקתיי "מלאאךך חכה רגעעע תחזור בבקשה תחזורר"
"איך אני מגיעה לשם?"
"תצטרכי לגלות לבד"
"איפה אתה?" צעקתי, אך הוא לא ענה.
תגיבווו 3333>
חח מקסיםם 😊
חח אני בטוחה שבסוף היא תתעורר וזה יהיה חלום חח 😛
תודה 3>
עוד תגובות ויהיה עוד המשך D:
חחחיחחי
איזה סיפור חמממודי :]
המשך מאמי !
חח סיפור יפה מאוד!
תמשייכי אני במתח
וואיי את לא מביננה איך אהבתתי את זההההה
זהההו אני קוראת קבועעה שלך !!
=]
פשוט מושלם
זה מקסים 😊.
מחכה להמשך
מאיה.
פרק מדהים..
מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😛
וואי תודה O:
המשך בערב ^^
סיפור מגניב..אהבתי..
מחכה להמשךך
