היי שקטה- פרק 1.
"תזהררריייי,ילדההההההה" נשמעה צרחה מחרישת אוזניים.
מצאתי את עצמי בחדר לבן, חלול .
4 קירות, מראה אחת, אין אף אחד .
'לא יכול להיות' חשבתי לעצמי.
הרמתי את מבטי אל המראה, ראיתי ילדה לבושה בלבן .
לפתע הופיע ילד קטן מולי ,גם הוא לבוש בלבן.
"אני משתגעת" תפסתי את ראשי בשתי ידיי
"לא את לא" אמר לי
"מי אתה?" שאלתי והלכתי כמה צעדים לאחור .
"המלאך שלך" חייך "המלאך השומר שלך"
"אין דבר כזה מלאכים" אמרתי ודמעה קטנה זלגה מעיני
"כמובן שיש" אמר
"אין" צעקתי "איפה אני?"
"עובדה,אני המלאך שלך"
לולא הייתי בטוחה ב200% שאין דבר כזה מלאכים הייתי מאמינה לו.
"אין דבר כזה מלאכים" המשכתי לצרוח "תענה לי,איפה אני"
"את בחדר הלבן"
"וואלה לא שמתי לב" אמרתי בכעס
"נדרסת"
"מה?!" הבטתי בילד הקטן שטוען שהוא מלאך
"נדרסת ע"י נהג שיכור"
"לא.. לא יכול להיות" אמרתי בשקט והדמעות יורדות כמו גשם .
לא הבנתי איפה אני, מה קרה לי ,ומי זה הילד הזה שמזיין לי בשכל על מלאכים.
אני?! במלאכים ויצורים קסומים כבר ממזמן לא מאמינה.
"אני לא זוכרת שזה קרה" אמרתי
"את גם לא אמורה לזכור" ענה
"לאא" צרחתי "אני לא מתה"
"את כן"
"לא.." אמרתי בבכי
"זה רק סיוט" צרחתי "עוד מעט אני אתעורר"
"אני מצטער" אמר לי
"לא.. אין לך על מה להצטער" המשכתי לבכות "תסתכל עליי, אני חיה ונושמת"
"אני מצטער..."
"לא" אמרתי בשקט
עצם המחשבה שחיי הסתיימו בגיל 15 הכאיבה .
"אני לא יכולה למות" המשכתי " לא עכשיו"
"זה הגורל"
"לא,לא, תחזיר אותי הביתה!! אני לא רוצה להיות פה"
"הרופאים עושים כל מה שבידם.."
"לא" צרחתי
"ככה קבע האדון מלמעלה" אמר
"האדון מלמעלה אה?"
"כן"
"אני רוצה לפגוש אותו”
"אין בעיה" אמר ומכה כף.
-
"איפה אנחנו?" שאלתי
"במקום נפלא" ענה לי
הסתכלתי סביבי, המקום הזה היה מושלם .
ההכל נקי, אין פגם אחד .
כ"כ שונה מכדור הארץ.
הסתכלתי על האגם הכחול,העפיפונים שהעיפו הילדים השתקפו במים הצלולים.
"כן רואים" אמרתי
"בגן עדן" אמר ואני צחקתי .
"אז הגעתי לגן עדן אה?"
"כן"
"ואני הייתי בטוחה שאגיע לגיהינום"
"את,עשית לנו המון בעיות"
"לכולם אני עושה בעיות" גלגלתי עיניים
"את שייכת לגיהינום"
"אז מה אני עושה פה?" צחקתי
"ברגע האחרון האדון שינה את דעתו"
"אה, נחמד מצדו"
"בואי" אמר לי
הסתכלתי בהלם על המוני האנשים העומדים בתור אחד ארוך .
"אני אמורה לחכות את כל התור הזה?" שאלתי
"כן ענה לי"
"נו באמת"
"עמדי שם" אמר לי ואני עשיתי כדבריו
"בהצלחה" צעק לי
"תודה" חייכתי "אני צריכה את זה"
-
"סליחה? אדוני?" שאלתי איש שעמד לפני ,איש מבוגר בגיל העמידה.
"כן?"
"כמה זמן אתה עומד כאן?"
"שנה וחצי?"
"מה?"
"שנה וחצי" חזר על דבריו
"ושנה וחצי אתה עומד אחרון בתור?" אמרתי בזלזול
"לא. אנשים באים לכאן כל הזמן ופורשים לאחר 5 ימים, מקסימום? חודש"
אשמח אם תגיבו ותביעו את דעתכם .
אוהבת 3>
😨




