QUOTE (טוניטה @ 25/06/2007) תודה מאמי..
אוהבת אותךך
אין על מה 😁
גמני אוהבת אותך 😊
תודהה
במשך היום אני אמשיך
רק עכשיו התעוררתי
ואני צריכה לסדר קצת בחדר😛
מוווווווווואה
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😕
תודה יפה שלי
מקווה מחר לךהמשיךך
אוהבתת
מצטערת שהזנחתי!
פשוט אין לי זמן לנשום
מהבוקר עד הצהריים אני בחזרות
חוזרת הביתה ב1 וחצי
נחה אוכלת מתארגנת ושוב ב4 הולכת עד הלילה לחזרות
יום רביעי המחזמר שלנו ויותר אין חזרות אז יהיה לי יותר זמןן!!
פרק 3..
התאספנו כולם ביציאה, המורות ספרו אותנו, בדקו שכולם נמצאים, והתחלנו ללכת לכיוון האוטובוס.
כרגיל ישבתי עם שיר כמעט בסוף האוטובוס, היא ישבה ליד החלון ואני בצד.
מולנו ישבו ליפז ליד החלון ועמרי.
התחלנו לנסוע, הנחתי ראש על שיר וקיפלתי את רגליי.
"מפריע לך?אני מצטער!" עמרי שם את רגליו על הכיסא, זה לא הפריע לי.
"לא זה בסדר!" חייכתי והנחתי שוב את ראשי על שיר. בהתחלה דיברנו קצת, כל הילדים צעקו. דיברנו על המופע המשעמם הזה. לא היה אחד שאהב אותו.
אחרי כמה דקות, התחילו להרגע, ואני נרדמתי.
פקחתי את עיניי, פיהקתי, מול עיניי ראיתי את עמרי, הוא ישב על המעכה של הכיסא שלי.
לא הבנתי מה הוא עושה פה.
"איפה אנחנו? מה השעה?" התיישבתי, הבטתי בו.
"אנחנו כבר מגיעים, עוד כמה דקות, עכשיו 12 וחצי" הוא ענה.
"ואיי, אני מתה לישון!" אמרתי והנחתי את ראשי על הכיסא שלפני.
נסענו לפי תחנות, כמו אוטובוס רגיל, הגענו לשכונה שלנו, האוטובוס היה כמעט ריק מילדים. התקדמנו קדימה.
"איך היה לישון?" שאלו אותי הבנות.
"בסדר, נחמד!" עניתי בשקט.
"לפחות מישהי ישנה טוב!" הוא אמר, וחייכנו.
"לא טוב, כואב לי הצאוור, אבל בסדר!"
שיר ליפז עדן ועמרי ירדו תחנה אחת לפני.
ירדתי עם רון. אנחנו מכירות מהגן. פעם היינו חברות מאוד טובות! עכשיו היא סתם אחת, שמנסה ליהיות עם ה"מקובלים" כולה פוזה אחת גדולה!
דחברנו עד הבית שלה, היא נכנסה ואני המשכתי.
אבא עדיין לא ישן.
"שלום!" אמרתי לו כשנכנסתי.
"שלום, את רעבה?" שאל
"לא, אכלנו פיצה!"
"תה?" שאל.
"בלי סוכר"עניתי והמשכתי לחדר, החלפתי בגדים בנתיים.
"נו, מה היה שם?"שאל בזמן ששתיתי.
"אוף, משעמם ביותר! חצי נרדמו.." סיפרתי לו והלכתי לחדר והוא לישון.
הסרתי איפור ושכבתי במיטה. חשבתי על כל השיעמום הזה ועל מחר שהביאו לנו להתחלי ב-9, וכמה שאין לי כוח ללכת ולהתחיל בספורט שיעור ראשון!
כעבור כמה ימים!
עמדנו כל הבנות, חיכינו לכבשה הרזה עם גוף של גבר, המורה של ספורט!
עמדנו במקום הרגיל, שבו אנחנו תמיד נפגשים.
שיר דיברה בפון שלה, ואני סתם עמתדי עם עצמי.
קבוצת בנים התקדמה לפנינו, ובינהם עמרי, הוא הסתכל עלי.
"מה מצב?" הוא שאל, וחיכה לתשובה.
הייתי בהלם, לא ציפיתי לזה, עשיתי עם הראש כן, אבל זה היה כבר מאוחר, הוא המשיך ולא ראה את זה!
התעלמתי מזה, ולא אמרתי מילה.
וואייי סיפור יפההה =] אהבתיי =]]
תמשיכי 😊
אתר האהבה הישראלי