כתבתי לו מכתב .

כתבתי לשחר הזה מכתב אחרון כי הייתי פשוט חייבת להסביר לו מה היה לא בסדר בכל התקופה הזאת ...

זה ארוך אבל זה שווה את זה ..

לשחר..

יש הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, כל כך הרבה דברים שאפילו לא שמת לב אליהם.
אבל לפני הכל אני רוצה לשאול אותך.. למה שיקרת לי?
אתה הבטחת לי שנהיה ביחד, מליון פעמים תפסתי אותך על שקר ואתה עוד המשכת להצדיק את עצמך!
אמרת שאתה אוהב אותי, אמרת שנהיה ביחד והייתי בטוחה שאולי סופסוף יהיה לנו טוב, את הטוב שחודשים שלמים חיכיתי לו.
הטוב הזה היה התקווה היחידה שלי להמשיך לאוהב אותך.
אתה לא יודע כמה האהבה הזאת הייתה גדולה, בחיים שלך לא ניסת לדעת כי לא היה אכפת לך.
תאמין לי שהייתי מעריכה אותך הרבה יותר אם פשוט הייתה אומר את האמת.
הייתה צריך להגיד לי שאתה פשוט לא אוהב אותי, לא הייתה צריך להישבע לי שנהיה ביחד!!
הלוואי והייתי יכולה להגיד לך כמה אני שונאת אותך עכשיו, הלוואי שבאמת הייתי שונאת אותך.
כי עם כל מה שעשית אני לא מסוגלת לשנוא אותך אפילו טיפה, אני באמת אוהבת אותך, אני באמת הייתי רוצה לאהוב אותך בדרך הכי טובה שאפשר אם רק היית יודע כמה יש בי לתת לך , אם רק היית מעיז לגלות כמה , אולי הכל היה נראה אחרת עכשיו .
אבל למה לדבר על דברים טובים ? הרי אתה התנהגת כמו זבל , כמו מניאק ! למה כמו הרי זה מה שאתה , אתה שקרן !
מילא היית שקרן טוב , אבל אתה שקרן מהסוג הכי גרוע .
תופסים אותך בשקר שלך ואתה עדיין ממשיך עוד ועוד ......
אני כבר מיואשת מלנסות להסביר לך איפה לא היית בסדר , אני כבר מיואשת מלכתוב את המכתב הזה בידיעה שאתה בחיים לא תצליח להבין כמה פגעת .
אתה תמיד תחפש אשמים , רק כמובן שאתה צריך לצאת נקי , כי אתה כזה "מלאך" .
אולי שטן זאת ההגדרה הכי מתאימה לך .
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם , שלא תבין אותי לא נכון , רק דבר אחד אני מאחלת לך :
שתתאהב – אבל שבחיים שלך לא תצליח לטעום מהאהבה הזאת , במילים אחרות , שישבר לך הלב .
שישבר עד שיכאב לך , עד שכ"כ יכאב לך שלא תעמוד בסבל הזה , שתתאהב עד שלא תירצה אף אחת אחרת ועד שלא תוכל לא לאכול , לא לישון , לא לחלום על אף אחת אחרת חוץ ממנה , לא תוכל לחשוב על כלום חוץ ממנה , זה הדבר היחידי שאני מאחלת לך .
שתרגיש בדיוק את ההרגשה שלי , שישבר לך הלב בדיוק כמו ששברת לי אותו , כי אתה לא מבין כמה סבלתי , סובלת , ואסבול עוד הרבה זמן בניסיון לתקן את החור שהשארת לי בלב .
יותר מהכל אני מאוכזבת מעצמי , שנתתי לך להשתלט עליי ככה , שהאמנתי לך .
כולם אמרו לי את אותו הדבר לא הקשבתי לאף אחד , כולם אמרו שבנאדם לא יכול להשתנות ושאסור לי לוותר על גל כי איתו יהיה לי טוב , ובעצם כשאני חושבת על זה התייחסתי אליו בדיוק כמו שהתייחסת אליי , נתתי לו את התקווה הזאת ... אמרתי לו שאני אוהבת אותו כי חשבתי שזה יעזור לי לשכוח אותך , אבל זאת אשמתך אתה גרמת לי להתנהג ככה אתה אמרת לי להגיד לו את הכל , אתה זה שהבטחת לי שנהיה חברים אם אני אעזוב אותו , אתה זה שאמרת שבחיים לא אהבת מישהי כמו שאתה אוהב אותי .
אין לך מושג כמו מה אני מרגישה עכשיו , אין לך מושג מה הלב שלי מרגיש עכשיו .
זה כמו שהרבה אנשים מנסים להיכנס דרך דלת צרה , והם לא מצליחים כי כולם מנסים לצאת בבת אחת .
ככה גם הרגשות שלי , הם לא מצליחים לצאת וזה משגע אותי .
המכתב הזה ? זה אולי חתיכה קטנה מהרגשות האלה , חתיכה קטנה שהצליחה לצאת .
אבל זה גם מכתב משמעותי בשבילי כי מבחינתי אני סוגרת מעגל .
ומרגע שנתתי לך את המכתב הזה , מבחינתי יובל ושחר – היו בערב וישארו שם לתמיד .
מתחילת כיתה ט' , אנחנו נהיה כמו שני אנשים זרים , שאהבה שלהם הייתה כישלון , אם בכלל הייתה כזאת .
ואתה יודע מה ?
אתה פשוט לא שווה את זה .

מיובל .