חן , האמת שאם לא הייתי קוראת ברפרוף את התגובות , הייתי בטוחה שזה נכתב
ממש ממך על אחיך .. ואני שמחה לדעת שלא כך..
הכתיבה שלך סוחפת, כל כך כנה ואמיתית, שבאמת הרגשתי את העיניים שלי נרטבות מדמעות..
זהו כאב שאי אפשר למחוק , וגם אלף ואחת מילים לא יצליחו לטשטש או להקל עליו ..
מיסרי להוא שאיבד את אחיו, שאני מזדהה איתו באובדן מישהו שיקר לו ..
ולך ? אני רק יכולה למסור ולבקש - שלא תפסיקי לכתוב לעולם ..
אוהבת , נשיקות .





