צריכה עצה..

אוקיי אז ככה..
יש לי חבר כבר 4 חודשים הוא פנימיסט (אחד שגר בפנימייה ראיתי שבנות פה קוראות לזה פנימיון)
אנחנו אוהבים מאוד (ובזה אני בטוחה משני הכיוונים) אבל הבעיה היא שהוא לא רוצה שכולם ידעו שאנחנו ביחד.. החברים שלו מהעיר, מהפנימייה, החברות שלי, ידידים שלי כולם יודעים וזה לא מפריע.. ובגלל ששנינו לא אוהבים להתנשק מול אנשים (אז אנחנו לא מתנשקים) ואז ככה בעצם לא כולם יודעים ותכלס זה לא זוג נורמלי.. ודרך אגב-הוא לא מבין שכולם כבר יודעים (כן, אני דאגתי לזה)

פעם כשכולם ידעו עלינו ניסו הרבה לסכסך ולחמם אותו עליי ואמרו שאני משחקת בו ושטויות ואז רבנו ויש מצב הוא פשוט לא רוצה שיסכסכו בינינו שוב.. אבל באמת שנמאס לי.. סבבה ברור שהכי כיף לי להיות איתו בפנימייה ולא מול כולם (כי זה מגעיל לדעתנו) אבל אני לא רוצה שזה יהיה במקום.. כאילו אם אנחנו מדברים על זה הוא שואל אותי למה זה מפריע לי אם גם ככה אני לא רוצה שנתנשק מול כולם (בדיוק כמוהו) ואני מסבירה שזה כי אני רוצה יותר להיות איתו וכו וכו אבל הוא אומר שגם ככה אני איתו (אבל אני לא רוצה ככה!!)

ואתמול היה לנו את ה-ריב על זה.. כי היה לנו מסיבת סיום כזאתי קודם בריכה ואז מועדון.. והוא לא בא (הוא התכוון ללכת לים עם כל הפנימייה ואז לחזור הביתה.. אבל בסוף הוא התקשר ואמר שהוא נשאר בשבילי ושאחרי המועדון אני אבוא אליו) קיצר רציתי אז שהוא יבוא למועדון ובהתחלה הוא אמר שהוא לא בא ואח"כ הבנתי מחבר שלו שהוא כן יבוא, ובסוף המנייאק לא בא.. אבל למשנה.. אחרי זה באמת באתי אליו ואמרתי לו שחבל שהוא לא בא כי היה כיף וכו וכו ואז הוא עושה לי "את יודעת שגם אם הייתי בא לא הייתי איתך" ואז הכי נפגעתי בעולם (אבל לא יכולתי ללכת כי ההורים שלי לא ידעו שאני אצלו בפנימייה, וזה היה לפנות בוקר) ואז סתם הוא לא הבין מה קרה לי ולמה התרחקתי והעפתי אותו ממני ויצאתי קצת לסיבוב בחוץ.. אח"כ חזרתי הוא שוב ניסה לדבר איתי לא רציתי ואמרתי שאני הולכת לישון.. הוא ניסה לחבק אותי ושוב העפתי ובקיצור גם הוא רצה לישון.. פתאום הוא רואה אותי מתלבשת, שמה נעליים ורוצה לצאת והוא שאל אם אני הולכת ואמרתי שלא שאני יוצאת לדבר עם כמה שבחוץ כי אני לא מצליחה להירדם והוא אמר לי שאלתי אותך אם את רוצה לראות סרט.. קיצר הוא שם סרט ואז המשפט הזה כל הזמן הדהד לי בראש ופשוט התחלתי לבכות והוא לא הבין מה קרה ולמה נהייתי קרה אליו.. והוא מנסה לחבק אותי, לנשק אותי, לדבר איתי, אמר שהוא אוהב אותי, שהוא לא אוהב שאני עצובה, ניסה להבין מה קרה והתחנן שאני אספר לו (בערך שעה הוא מנסה ואני אפילו לא מסתכלת לו בעיניים) אח"כ הוא כבר התייאש וכאילו הלך לישון... ובגלל שישנתי אצלו וגם בגלל כמה שאני אוהבת אותו לא רציתי שנריב ובאתי ושמתי את הראש על החזה שלו (לישון כאילו) ואז הוא נישק אותי ופחות או יותר עברתי את זה.. יום אחרי זה יש לנו את הקטע שאמרנו פעם שלפעמים עדיף לשתוק מאשר שנריב.. אז אמרתי לו שכנראה זאת הסיטואציה שלי (כי אנחנו תמיד רבים על הקטע הזה) והוא הכריח אותי לספר לו ותכלס הסברתי לו בדיוק מה קרה, מה מפריע לי (כל זה היה כשהוא מחכה לאוטובוס לרכבת) ואמרתי לו ולא היה לו יותר מדי להגיד הגיע האוטובוס הוא עלה בלי להגיד מילה, בלי להגיד שלום (שעכשיו יש מצב אני הרבה זמן לא הולכת לראות אותו) בלי כלום.. וכ"כ בכיתי.. אני כל כך אוהבת את הילד הזה ואני יודעת שגם הוא אותי.. אבל מה אני יכולה לעשות בקטע שאנחנו לא ביחד כמו שצריך? אני רוצה לצעוווווק שאני איתו, להיות איתו שכולם יראו ולא סתם שידעו כזה והוא לא רוצה ככה... אתן חושבות שכדאי לזרוק הכל? את ה-4 חודשים הכי מדהימים, מושלמים וכיפיים בחיים שלי? את האהבה הכי גדולה שלי?

ממש מצטערת על כל החפירה הזאת אבל הייתי חייבת לפרוק
תודה לעוזרות.. מעריכה את זה מאוד!