~*~קיץ אחד משנה הכל ~*~

תמשיכי, את כל כך מוכשרתתתת!!!
שבת שלום מאמי 😉

הייתי ממשיכה אבל אני כרגע במחשב השני ,
לא יודעתלמה האינטרנט אציל במחשב פשוט לא עובד. ויש לנו רשת, ופה זה טוב . אני לא מבינה מה הקטע. אני עוד שעה ינסה שוב, עם אל יעבוד אני ישים לכם מחר. מחר בטוח זה יעבוד לי. אין מצב שלא .

המשכתי לכם עוד כמה פרקים שיהיה להמשך. :]
תגיבו עוד קצת בנתיים 😛
אני מקווה לשים לכם עוד הלילה .

קראתי הכלללללל
סיפור מדהייים ..
אני אוהבת את הכתיבה שלך [=
המממממשך !

לא נורא..
חחח אני מבינה אותך אני באותו המצב

עובד :]]
אני ישים מחר כשאני אקום .
חח זה 3 בלילה עכשיו,
אני מתה מעייפות .

מחכה 😁

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
רוני: " נימאס לי כבר מימך !! כל היום את צועקת עלינו , תעזבי אותנו בשקט כבר ! " היא צרחה אל אמה,
כבר נימאס לה מהמצב הזה בבית אצלהם ,
כל היום אמא שלה יורדת עלייה ועל אחותה הקטנה לימור ,
ענת: " לעזוב אותכם? תיראי איך אתן חיות ! כאילו אתן באיזה בית מלון , " היא צרחה עליהן ,
לימור כבר התחילה לבכות , היא הייתה בסך הכל בת 10 .
רוני: " אמא תעשי לי טובה, את לא יודעת אפילו מה איתנו . אי פעם שאלת מה שלומי? " היא שאלה וכבר הרגישה את דמעותיה שמאיימות לפרוץ החוצה . היא מעולם לא אמרה לאמה כמה שהיא מאוכזבת מהקטע שהיא מעולם לא התייחסה אלייה כמו שצריך ,
היא כל כך לא רצתה לדבר על זה, אבל ברגע זה פשוט לא היה לה ברירה .
ענת: " את בעצם רומזת שאני לא מתייחסת אלייך? "
רוני: " כן .. " היא הצליחה להודות , הדמעות כבר ברחו להן ממזמן מעיניה החומות והגדולות ,
ענת: " אני לא מאמינה. " היא אמרה בהלם , התיישבה על הספה, מסתכלת על רוני. לימור בינתיים הפסיקה לבכות והלכה לחדרה . היא כבר לא יכלה לסבול את המצב .
רוני: " מה את לא מאמינה? " היא השיבה בשקט,
ענת: " את בחיים לא אמרת לי את זה רוני .. "
רוני: " בגלל שאולי תחשבי טיפה .. את אף פעם לא התייחסת אליי. "
ענת: " זה לא נכון , את יודעת כמה אני דואגת לך. "
רוני: " כן , אז למה את כל הזמן יורדת עלינו ? כל הזמן צועקת ? "
ענת: " בגלל שאתן חיות כמו בבית מלון , אני לא יכולה להשגיח כאן על הכל ואת יודעת את זה. "
רוני: " אז מה ! את יכולה לבקש עזרה, אבל לא. את תמיד תצעקי .. נימאס לי כבר. " היא אמר ועכשיו פשוט בכתה ,
ענת: " אני באמת אל חשבתי שזה המצב.. " היא אמרה והשפילה את ראשה ,
היא תמיד חשבה שמה שהיא עושה זה לטובת הילדים ,
אבל היא לא חשבה שזה מה שרוני מרגישה, שזה מה שלימור מרגישה.
בעצם היא מבינה כמה היא הזניחה אותם לטובת הבית, הקניות וכל השטויות שלה עם חברותיה הסנוביות שאיתם הסתובבה כל הזמן .
רוני: " עכשיו את מבינה הכל .. " היא אמרה ובאה ללכת אבל אמה עצרה אותה ,
ענת: " חכי , אני רוצה שנדבר על הכל. אני בטוחה שיש אפשרות לפתור את הכל . "
רוני: " אוקיי. " היא התיישבה בחזרה, מביטה באמה מחכה שתגיד כבר משהו .
ענת: " תיראי, את יודעת הרי שמאוד חשוב לי שיהיה מסודר בבית .. את יודעת מאוד חשוב לי מדי פעם לצאת . הסיבות לכעסים שלי עליכם זה בעיקר בגלל זה. שאתן כל היום מתבטלות , לא עוזרות בשום דבר.נימאס כבר. ועכשיו שאת הולכת לפנימייה עוד יותר קשה לי כי לימור איתי והיא מקשה עליי ביותר. "
רוני: " אני יכולה לדבר איתה עם את רוצה , היא בטוח תקשיב לי. אבל את כל היום צורחת עלייה, היא לא יכולה יותר איתך , היא סובלת. "
ענת: " מאיפה את יודעת את זה? "
רוני: " מהרגע שבאתי הביתה היא חיבקה אותי ובכתה, כשאני נכנסתי ואת כרגיל לא היית בבית . "
ענת: " אני רוצה שתקראי לה בבקשה ."
רוני: " אוקיי. " היא השיבה לה בשקט,
היא עלתה למעלה,
היא ניכנסה לחדר של אחותה,
היא שכבה על המיטה. עם עיניים עצומות.
רוני: " בואי אני חושבת שזה הזמן להשלים עם אמא. דיברתי איתה, היא עכשיו מבינה את המצב שלנו . היא יודעת מה אנחנו מרגישות והיא רוצה לסדר איתנו את העניינים. "
לימור: " נימאס לי מימנה אבל רוני. אני לא יכולה ככה. "
רוני: " בואי מאמי. " היא אמרה, מחבקת את אחותה שקמה מן המיטה. הם הגיעו אל הסלון, ענת הביטה בהם בכאב גדול .
היא התחילה לדבר איתם על הכל ,
בסוף השיחה הם היו כל כך מאושרות שהם חיבקו את אמם =]
עכשיו רוני הבינה שהמצב הטוב חזר לקדמותו .

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
צלצול הפלא' של ליאת העיר אותה משנתה . בעיניים עצומות היא ניסתה להגיע אל הפלאפון ,
כשהגיעה אליו הוא נפל על הרצפה. היא הרימה אותו ואז ענתה.
ליאת: " הלו? " היא ענתה בקול צרוד ,
מיטל: " הערתי אותך בובה? "
ליאת: " משהו כזה. "
מיטל: " סורי, אבל מזה בא לי ללכת לים . ואני מזה לא הולכת לתת לך לישון. עד שבאת לכאן, עד שרואים אותך. לא מוותרת. יאללה עוד שעתיים תהיי מוכנה. "
ליאת: " אוקיי קרציה שלי .. בואי אליי תכף . "
מיטל: " טוב בובה ביוש. " היא ניתקה, ליאת הניחה את הפלאפון על השידה והמשיכה לישון עוד חצי שעה קטנה =]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-


מור: " שיואו כמה התגעגענו אלייך . כל כך טוב שחזרת =] "
הדר: " נכוןן כולנו התגעגענו בטירוף. "
סיוון: " איך בפנימייה ? "
מאיה: " בטח כבר הכרת שם מישהוו לא ? " היא הסמיקה ,
אני: " חח כן אה? טוב שחזרתי וכן הכרתי מישהו ובנתיים הולך לי מעולה . "
מור: " איך שם? ספרי לי. "
אני: " סתם, נחמד. רגיל. "
ליאור: " אני מקווה שאת מודעת לזה ששואלים אותה את זה אלף פעם. "
מור: " לא נכון ! חוצמזה מותר לנו .. " היא הוציאה לו לשון והם רבו כזה , בצחוק .
אני: " טוב חלאס, לא לריב. " צחקתי ,
שירן: " בואי איתי קצת בצד, הם עוד הולכים לריב הרבה זמן. "
אני: " הם נורא קרובים זה לזה לאחרונה, אני חושבת הם עוד יהיו ביחד. "
שירן: " בדיוק מה שבאתי להגיד לך , הם הולכים להיות ביחד מאוד בקרוב. מור אוהבת אותו , היא רוצה להתקרב אליו כמה שאפשר. "
אני: " אני עוד יסדר ביניהם .. ליאור כבר צריך לשכוח ת'דנה המכוערת הזאת שרק פוגעת בו כל הזמן. "
שירן: " צודקת " היא אמרה והתיישבנו על החומה, איפה שמור וליאור אבל טיפה יותר רחוק .
פתאום שתקתי כזה,
אני לא יכולה להסביר ממש למה כי אני בעצמי לא ממש יודעת אבל זו הייתה שתיקה דיי מביכה :\
לא היה לי מה להגיד, וזו הייתה פעם ראשונה שזה ככה . פשוט לא היה לי מה לספר ..
שירן: " מה את שותקת ? "
אני: " לא יודעת תאמיני לי .. "
שירן: " היום יוצאים למסיבה שיהיה לך ברור. "
אני: " חח כן , המון זמן לא ביליתי איתכם. "
לאחר כמה דקות הדר סיוון ומאיה הגיעו והתיישבו לידי .
מאיה: " יוצאים היום כה? "
אני: "כן הרגע שירן אמרה לי. "
הדר: " אז סבבה , היום את הולכת להיות כוסית ואנחנו יוצאות קצת להתחיל עם בנים =] "
אני: " יש לי חשק לבלות בעצמי לא ביחד עם כל מיני בנים . "
סיוון: " אל תבלבלי לנו ת'שכל . את מתה להכיר מישהו חדש. "
אני: " כבר הכרתי, אני מקווה שיהיה בסדר הפעם. "
סיוון: " מהפנימייה ? "
הדר: " לטובתך כדאי שיהיה חתיך." היא התערבה בשיחה ,
מאיה: " נכון מאוד אחרת אנחנו רוצחות אותך " היא עשתה פרצוף כזה שהצחיק אותי .
שירן: " אולי תסתמוו ותנו לה לענות? "
אני: " בסדר .. וכן הוא חתיך " אמרתי בשקט ,
האמת זה דיי עיצבן אותי. כי כולם התערבו בשיחה שלי ושל סיוון וזה הרגיז אותי מאוד . לא יכולתי לעמוד בקצב.
סיוון: " יופיי =] הוא מכאן? "
אני: " אני לא ממש יודעת. "
סיוון: " תבררי . הוא היה איתך באוטובוס כשחזרתם? "
אני: " לא שמתי לב לזה ממש . הייתי עסוקה במוסיקה שלי. "
סיוון: " חח חפיף יהיו עוד הזדמנויות לברר. "
אני: " נכון. "
המשכנו לדבר שם עוד כמה דקות ,
סתם היו צחוקים,
האמת שדיי התגעגעתי אליהם , לכולם התגעגעתי [=
לאחר שעתיים שחפרנו אחד לשני בכל מיני דברים חזרנו הביתה ..

מקסים 😊

רק תגובה אחת ? 😢

מדהיים
המשששששששששךך

יאו איזה יפה :]
המששך 😊

QUOTE (_ליווש_ @ 16/07/2007) יאו איזה יפה :]
המששך 😊
😁

:]

את ממש מוכשרת אהבתי את הסיפור מממש
פרק מדהים המשך

מדהיםםםםםםםםםםםםםם:]
קראתתי הכלל..! המשך דחוףף!!D: