חיוך של שמחה זרח על פניה...
הוא התקרב אליו וחיבק אותה.. חיבוק הדובי שלו, היא חשבה, היא התגעגעה אליו כל כך.
"אני לא מאמינההה..." היא לחשה לו באוזןןן והמשיכה לחבק אותו..
"שש.." הוא אמר והתקרב אליה..
היא חיכתה לרגע הזה שנים... הוא התקרב אל שפתיה ונישק אותה..
היא תמיד חלמה על הנשיקה הזאת איתו, שלא התקיימה אף פעם עקב תקלות.
לבסוף הם חייכו אחד לשני והתחבקו שוב.
"כל כך התגעגעתי" היא אמרה לו.
והוא רק נישק אותה שוב ושוב ושוב...
"מצטערר.. מצטער שנעלמתי.." הוא אמר מגמגם לבסוף..
"עברה שנהה.." היא אמרה והחיוך נמחק שנזכרה בעצם העלמותו, אבל מרוב האושר שהוא חזר... אליה! לא היה איכפת לה כל כך.
"הייתי צריך לחשוב.. היה לי קשה. הייתי רחוק מהבית חזרתי לעיתים רחוקות" הוא אמר.
והיא הבינה אבל היא כל יום בכתה מרגע גיוסו לצבא.. הוא אף פעם לא ניגש לבקר אותה. נשארו לו עוד שנתיים . אבל כבר שנה! שנה הם לא נפגשו..
"יכלת להתקשר, לשלוח מכתב.. להגיד משהו..." היא אמרה לו.
"אני.. אני לא יודע. אני חשבתי עליך כל יום, כל שנייה לא הייתי מסוגל.. וזהו עד שתפסתי את האומץ.. ו.."
הוא נשם קלות.
"החלטתי לבוא..להגיד לך שאני" הוא נקתע כשהגיע לפתעמישהו אל מיכל וחיבק אותה..
"היי יפה שלי מה שלומך?" הוא אמר ונשק לה על השפתיים בחום.
היא קלטה לרגע מה היא עשתה והבינה את הטעות שלה. היא בגדה ברון!!
"אה..האעה.." מיכאל נעמד מולה מחוויר כולו.. "אני.." הוא הסתכל עליה ודמעה עמדה לו על קצה העין "אני הולך!" הוא אמר ויצא משם בריצה.
מיכל הסתכלה... עליו רץ במדים עם הרובה והביטה ברון.. היא לא ידעה מה לעשות...
היא ביקשה מרון לעזוב לבסוף, היא עלתה אל חדרה ופתחה את מגירת המכתבים שלה.. הוציאה דף ריק וכתבה:
"מיכאל, המפגש הזה, הכמה ד' האלו היו הרגעים הכי מאושרים שהיו לי בשנה הזאת.
אני לא יודעת מה הייתה הסיבה שממנה כל כך פחדת, אבל אני התגעגעתי, אני סבלתי,בכיתי.
אתה לא מבין כמה חשוב היית לי.. אבל הלכת.. התגייסת והשארת אותי בלי לאמר מילה.
בחיים לא העזת להגיד את המילים שרצית להגיד היום. אתה טיפש. אני כל כך אהבתי אותך..
כל כך.. אני לא יודעת למה התנשקתי איתך היום, אני מצטערת.
אולי.. אולי זהה פשוט היה הדחף הזה, הגעגוע של לראות אותך...
מיכאל אני אהבתי אותך, אני עדיין אוהבת. אני תמיד יאהב.
אני מצטערת אבל כבר מאוחר. " היא כתבה והרטיבה את הדף בדמעה שזלגה מעיניה..
"אני לא יכולה לעזוב.."
יא איזה יפה אני אוההבת את הקטעים שלך :]
יוו זה באמת יפה..
תמיד יש משו מסתורי בסופים של הקטעים שלך..
זה ממש יפה..
לא משנה כמה אני ינסה לעשות.. בחיים לא יצליח לי כמו שלך.. חיחי
אהבתי =]
מצמרר את פשוט כובשת
עם הכתיבה שלך
כי זה לא מקובע את כותבת משהו
ובמחשבה לפחות אצלי כשאני קוראת
עולות לי מלא סיטואציות ומחשבות אחרות
זה פשוט מושלם
אני?! אוהבתתת אתת הכתיבהה שלךךך
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (רותם-יוני @ 12/06/2007) יוו זה באמת יפה..
תמיד יש משו מסתורי בסופים של הקטעים שלך..
זה ממש יפה..
לא משנה כמה אני ינסה לעשות.. בחיים לא יצליח לי כמו שלך.. חיחי
אהבתי =]
תודה רבה...
אבל אל תנסי אפילו להשתוות אלי.. גם מה שאת כותבת מדהים. ואצל כל אחד זה בא לידי ביטוי בדרך שונה.
את כותבת מדהיםם לא פחות ממני תהיי בטוחה =]
אני אוהבת סופים פתוחים זה נותן סוף למחשבה.. כל אחד יכול לקרוא את זה איך שבא לו להבין ולתאר מה שהוא רוצה בסוף =]
חחח
אוהבת המון -זוהר-
QUOTE (נאפי @ 12/06/2007) מצמרר את פשוט כובשת
עם הכתיבה שלך
כי זה לא מקובע את כותבת משהו
ובמחשבה לפחות אצלי כשאני קוראת
עולות לי מלא סיטואציות ומחשבות אחרות
זה פשוט מושלם
אני?! אוהבתתת אתת הכתיבהה שלךךך
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה רבה... 😂
זאת בדיוק המטרה שאליה ניסיתי לחתור! שמחה שהצלחתי.. ושאת אוהבת 😊
אווהבת המון -זוהר-
וואו.
מדהים
והסוף.. אכן מעורר תהיות.
תמשיכי לכתוב תמיד!
אוהבת
מאיה
תודדהה =]]
שמחה שאהבתן 😂
3> -זוהר-
ואואואואואואואו!!!!
זורייי
את כזאת מוכשרת!!@#$
אהבתי נוראאאא
אוהבתך מלאאאאאאאאאא
ואל תפסיקי לרשוםם
לפ יווווווווו
מור'צי 😊
QUOTE (רותם-יוני @ 11/06/2007) יוו זה באמת יפה..
תמיד יש משו מסתורי בסופים של הקטעים שלך..
זה ממש יפה..
לא משנה כמה אני ינסה לעשות.. בחיים לא יצליח לי כמו שלך.. חיחי
אהבתי =]
😊
יאא תודה על התגובותתת...
מוריייייי אני אוהבת אותך מואה
יפפה מאוווד מאמי :]
אווווווווווווווווהבת
-רעות-
