היה לי כ"כ הרבה מה להגיד...אבל עכשיו כבר כמעט ולא מוצאת מילים..
כ"כ הרבה דברים רציתי להרחיק ולהדחיק...ולא הצלחתי...
ימים...אולי אפילו יותר...בלי לשים לב אני מוצאת את עצמי...רגועה.
לא ממהרת.
אולי אפילו אדישה..
אולי אני כבר מפנימה...שאני לעולם לא אוכל להיות שלך.
שאתה לעולם לא תואהב אותי כמו שאני אוהבת אותך..
שלעולם לא תבין את מה שאני מנסה לגרום לך להבין.
כבר פניתי לשביל אחר.
עדיין עוצרת ומביטה לאחור, נזכרת, עדיין חוששת ומפחדת.
עדיין רוצה לאהוב אותך, להיות שלך, להרגיש אותך.
אבל כבר לא מצפה, כבר לא מאמינה, מבינה, ולא שלא הבנתי קודם, פשוט לא רציתי לראות את מה שראיתי.
פשוט התעלמתי.
נמאס לי להצטער על אותה אהבה שלא תתן לי.
אני אולי עדיין בוכה, עדיין נזכרת ואולי בתוך תוכי עדיין לא מרפה ולא מוותרת.
אבל אני יודעת...שלכל הבעיות הזמן ימצא פתרון.
אם הזמן אני אמצא דרך חדשה.
אם הזמן אני אפגוש אהבה חדשה.
אם הזמן אני אצליח סוף סוף לשכוח...
ואוווווווו
הכתיבה שלך פשוט מדהימהה
אהבתי נוראאאאא
אל תפסיקי לרשוםםםםם
ופה בשבילךךךךךךךךךך!!
לפ יוווווווווווווו
מור'צי 😊
מסכימה עם מורו'ש שלי
את כותבת מהמם מאמי
תמשיכי לכתוב המון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
