בהמשך לתיאור: מרגישה...
------
אני הולכת ברחוב.
סתם ככה, ומביטה מסביב.
חם, קר לא ידוע.
השמיים כחולים כמו תמיד... גם בחורף הם כמעט לא השחירו.
המדרכה מלוכלכת. לא איכפת באמת לאפחד.
אני מסתכלת על האיש זבל ורע לי שהוא הולך ככה לבד..
עוד כמה ימים.. עוד כמה ימים וחופש...
הבטתי מסביב בתקווה.. מחכה לנס שיקרה,
למשהו חדש, משהו שונה.
אני רוצה להשתנות יותר ממה שהשתנתי...
להכיר מישהו חדש במקרה, במפתיע.. כמו בסרטים.
לצחוק באמת.. לחייך רק משמחה
להגיד שיהיה טוב.. ולהתכוון לזזה שטוב ויהיה יותר..
אני ממשיכה ללכת...ופרצופים מתכלים..
על מה הם חושבים אני חושבת?
ומחייכת מבפנים.
הייתי רוצה להיות חתולה, חופשייה לאן שארצה.
חזקה מהירה ומפוספסת.. רגילה כמו כל חתול כזה.
לא היה איכפת לי לגווע... ולא היה איכפת לי להתלכלך..
הייתי מוצאת עם מי להיות לי.. הייתי חופששיה לאן שארצה.
אני מגיעה הבייתה, דפיקות על דלת..
אני נכנסת ומתיישבת בחדר.
הקירות צבועיים בצבע חם.. ואני עדיין חושבת.
נשכבת על המיטה, הדלת כבר סגורה, סוגרת את האוזניים
וצועקת אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אבל הרעש נורא ולא באת מישהו שומע, ולא באמת מישהו אי פעם שמע.
רק הלב נקרע מבפנים וכל אחד חושב שהוא מודע והוא מבין אבל. הוא לא.





