פרק א'
"איזה כיף!!!"
"מה כיף נועה?"
"שירה....את לא ראית איך הוא הסתכל עליי?"
"ראיתי......ו...?"
"מה את כזו יבשה???"
"נועה אני מצטערת אבל אני לא מתרכזת עכשיו"
"קרה משהו?"
"לא".
כן קרה משהו! אבל אני לא יכולה לספר לה למרות שהיא החברה הכי טובה שלי.
אני לא יכולה לספר לה כי אז היא לא תדבר איתו.אני לא יכולה לספר לה כי פגעו בי מאוד.
אני לא יכולה לספר לה למה אני לא מדברת עם שחר.למה שחר ואני כבר לא ידידים הכי טובים למרות שאנחנו מכירים מהגן. לא יכולה לספר לה שהלב שלי נשבר לרסיסים כשגיליתי עליו דבר נוראי שגרם לי לרצות לא לדבר איתו יותר.
"שירה מדברים איתך...."
"מה? סליחה כנראה שלא "הייתי פה""
"נכון מאוד" אמר לי מישהו שאני לא מכירה.
בעצם אני כן מכירה כי הוא הילד הכי חתיך בבית ספר שלנו.
"שלום שירה את פנוייה היום?"
"היום?"
"כן"
נועה אמרה לי יותר נכון רמזה לי להגיד לו שאני פנוייה היום אבל אמרתי לתומר שלא.
הרגשתי קצת רע עם זה ונועה אמרה לי שאני פשוט מטומטמת...
מאוד מעודד,היא רואה שאני לא מרגישה טובה יותר נכון לא פה בכלל כי אני חושבת על שחר כל הזמן.
"למה עשית את זה?"
"עשיתי מה?"
"שירה,כאילו תומר רצה לצאת איתך!"
"לצאת איתי? חח חשבתי שהוא יוצא רק עם בנות בלונדיניות"
"אז כנראה שהוא לא כמו שחשבנו"
"נועה....תעשי לי טובה"
"טוב,יש צלצול ניפגש בהפסקה"
בדרך לכיתה חשבתי לעצמי: האם אני ביישנית מידי או האם אני שונה?
אין לי מושג מה זה אהבה אבל אני יכולה להגיד לכם שבאותו הרגע לא קלטתי עד כמה תומר מעוניין בי.
"שירה אני יודע שאת מאחרת אבל יש לי שאלה. קרה משהו?"
"לא תומר למה?"
"כי את הראשונה שאומרת לי "לא""
"בגלל זה אתה פה? אתה רוצה לדעת למה אני דחיתי אותך?"
"משהו כזה"
"צר לי תומר אבל נדבר על זה בהפסקה הבאה כי אני ממש ממהרת"
בשיעור היסטוריה לא התרכזתי כי חשבתי על כל מה שקורה לי: על תומר,שנעלב ממני,על נועה,שכועסת עליי ועל שחר,על אותו יום מזעזע.
למה שתומר ירצה אותי? אני לא יפה,אני לא מושכת אני סתם נערה רגילה שיש לה שיער שחור ועיניים חומות ,רזה וקצת גבוהה.
"שירה,אולי תספרי לנו על היטלר ומה הוא עשה בגרמניה?"
"לא המורה מצטערת לא הקשבתי"
"כך חשבתי מחר תתני לנו הרצאה על היטלר ועל צעדיו בגרמניה,ונא לרשום שיעורי בית עמ' 45 לענות על שאלות 4-7"
יופי.הרצאה מחר מול כל הכיתה פלוס שיעורי בית שהיא נתנה וכמובן מבחן במתמטיקה שיהיה לי בעוד יומיים. וכבר יש צלצול להפסקה.
"היי נועה! מה קורה?"
"את שואלת אותי מה קורה? אני צריכה לשאול אותך מה קורה למה אמרת לתומר שאת לא יכולה?"
"שוב הקטע הזה?"
"שירה" תומר קרא לי מרחוק.
"נועה אם אנחנו מדברות כבר על החמור,אז הוא פה"
"היי נועה,היי שירה. את חייבת לי הסבר"
"שירה אני צריכה לזוז יעל קוראת לי" יופי של שקר נועה דווקא עכשיו?
"כן תומר?"
"אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר לי ופתאום ראיתי את שחר.הוא התקרב יותר כדי לדעת מה קורה.
"אתה יודע מה תומר? אני כן יכולה להיפגש איתך היום"
"מה?! את רצינית?"
"כן תומר....כאילו אם אתה יכול אז כן"
"בטח שאני יכול" הוא אמר לי עם חיוך דבילי ושחר שמע את זה.
"ומה פתאום החלטת שאת יכולה היום?"
"כי...."
ופתאום שמעתי את נועה מאוחרי.
"כי בסוף היא לא באה אליי כי אני לא יכולה" נועה הצילה אותי!
"בסדר שירה אז היום ב...עשר?"
"כן"
נתתי לו את המספר שלי ואת הרחוב שלי.
"יופי שירה! כך אני רוצה לראות אותך אני ממש שמחה שיש לך מישהו עכשיו!"
"נועה....הוא לא מישהו...הוא סתם חתיך שרוצה דבר אחד מכל הבנות..."
פתאום שחר ניגש אליי ואמר לי
"שירה...אנחנו צריכים לדבר..."
אההההההההההההבתי 😊
יופי של התחללה..
מחכה להמשך בוביי 😉
אוהבת רחלוש =]]
התחלהה יפפהה (:
אני מתה לדעת מה שחר עשה ;]
המשך !!
פרק שני
פתאום שחר ניגש אליי ואמר לי
"שירה...אנחנו צריכים לדבר..."
"שחר...נדבר מאוחר יותר טוב? עוד 3 דקות יש צילצול ואז שעתיים מתמטיקה ואז הביתה."
הלכתי משם ונועה לא הבינה למה אני מדברת ככה אליו.
"תגידי את בסדר??" שאלה אותי נועה אחרי שרצה אליי.
"ברור!!! את לא רואה שאני קורנת מרוב אושר?" אמרתי בציניות
"שירה...מה קרה עם שחר?"
"לא קרה כלום...הכל בסדר" אמרתי עם חיוך מזוייף
"אז למה דיברת ככה??"
"איך ככה?"
"היית מגעילה אליו טיפה..."
"ובצדק"
"נו פלייייז תספרי לי!!"
"אספר לך מחר" אמרתי עם פרצוף לא מרוצה.
לא רציתי שהיא תדע את מה שאני ידעתי אבל כנראה שהייתי צריכה לספר לה.
אחרי סיום הלימודים הלכתי הביתה והכנתי את כל מה שצריך למחר.
"שירה...מישהו בשם תומר מחכה לך למטה"
"תודה אמא"
בדרך למטה חשבתי לעצמי מה יהיה כשנועה תגלה על שחר...מה יהיה כשכולם ידעו מזה? כי כפי שאני מכירה את נועה...יש לה פה גדול...
"שלום שירה מה שלומך הערב?"
איזה חיוך כובש יש לו. החיוך הכי יפה שראיתי.חשבתי לעצמי.
שירה תתעוררי!! אל תתאהבי עכשיו בתומר,זה לא ייתן לך כלום.
"הכל טוב מה איתך?"
"שלומי מצויין."
"אז...לאן נלך?"
"לא יודע שירה.למען האמת הייתי רוצה שנטייל ונדבר"
"מתאים לי" אמרתי עם חיוך.
"אז תגידי יש לך חבר?"
"למען האמת יש לי מישהו..." שיקרתי
"וואלה? הוא מהבית ספר?"
"לא"
"מבית ספר אחר?"
"כן.למה אתה שואל?"
"סתם רציתי לדעת...והיה לך חבר?"
"כן.היה לי חבר"
לא נכון שירה לא היה לך! למה אמרת לו שיש לך???
"כמה זמן הייתם ביחד?"
"תומר,לא בא לי לפגוע בך אבל לא נראה לי שזה יפה לשאול שאלות כאלה בפעם הראשונה"
"את צודקת,אני מתנצל"
במשך כל השיחה הזאת לא הבנתי עד כמה שהוא רוצה להכיר אותי ולהיות יותר מידיד אבל למה דווקא אני?
דיברנו על כל מה שיש בעולם: על הלימודים,על המצב בארץ בקיצור על הכל.
"שירה ממש שמחתי להכיר אותך"
"גם אני תומר" חייכתי.
פתאום הוא התקרב אליי והבנתי מה הוא רוצה מיד. נתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי לילה טוב.
הוא עמד שם קפוא ולא האמין שבפעם הראשונה בחייו שלא הולך לו עם בנות,יותר נכון איתי.
הוא ציפה לנשיקה נשיקה לא נשיקה על הלחי אבל באותו הרגע לא חשבתי על זה.
למחרת בבוקר אני שומעת את נועה צועקת לעברי:"שירה,תגידי מה קרה לך? יצאת עם מישהו בפעם אחת וכבר כולם מכירים אותך?"
"על מה את מדברת?"
"תומר דלוק עלייך!!!"
צחקתי:"מאיפה לך?"
"הוא אמר את זה לכל החברים שלו"
"באמת? הוא ממש כמוך! רץ ומספר לכולם...ממש פאקצה"
"מצחיק מאוד"
פתאום אני רואה את תומר מביט בי הייתי בשוק,אני? שירה ילדה הכי פשוטה שיש שלא היה לה אף פעם חבר מתחילה להיות פופולארית בכיתות י''ב בעצם זה לא ממש נורא אבל מה זה נותן לי?? זה שאני הופכת לפופולרית זה לא הופך אותי לבן אדם טוב יותר...או לחכם יותר...זה הכל בולשייט.
תומר עשה לי שלום עם היד והחזרתי עם חיוך מבויש.
"אאאוווווו" שמעתי את יעל
"יעל זה לא מה שאת חושבת..."
אחרי ההרצאה שנתתי לכיתה ולמזלי עשיתי אותה הכי משעממת שיש כדי שהכיתה תירדם וגם המורה ושתגידי לי 'תודה ושלום' המורה באמת אמרה לי את מה שחשבתי.
באמצע השיעור אני רואה שתומר נכנס לכיתה ואומר שהמנהלת קוראת לי.
אני נבהלתי מה אני עשיתי שהיא קוראת לי? כולם הסתכלו עליי בצורה מוזרה כזאת שכאילו 'שירה? הילדה הכי שקטה שיש הולכת למנהלת? מה היא עשתה? היא דיברה???'
כשיצאתי מהכיתה אני שואלת את תומר :"למה היא קוראת לי?"
"היא לא קוראת לך....אני קורא לך"
"מה? תומר אבל למה?"
"כי את מוצאת חן בעיניי...זאת אומרת ש...."
"זאת אומרת שנועה צדקה..."
"מה נועה אמרה לך?"
"שאתה....שאתה...."
"דלוק עלייך" הוא השלים לי את המשפט...
"אני לא יודעת מה להגיד לך..."
"אל תגידי כלום.רק תסתכלי עליי ותגידי מה את רואה?"
"אני רואה מישהו שנראה טוב ושלא יודע מה זו אהבה..."
"מה?! את חושבת שאני לא יודע מה זו אהבה?"
"אכן"
"למה?"
"זה לא נכון?"
"שירה.נדבר בהפסקה טוב?"
"טוב"
נכנסתי לכיתה וכל הכיתה הסתכלה עליי ורון אמר:"נו....מה המנהלת רצתה ממך שלא תדברי יותר? אה...זה קל בשבילך לא? דג..."
"שתוק"
"הופה שירה פותחת את הפה שלה" אמר פתאום דני.
"שקט תלמידים.אתם בכיתה י''א לא ד'"
כל השיעור פשוט חייכתי. חיכיתי
"נועה אין לך מושג מה קרה עכשיו?"
"מה? שלומי הסתכל עליי?"
"כן...אבל עוד משהו..."
"צדקתי?"
"כן!"צחקתי.
"יוווווואווו" נועה צעקה בשמחה.
"מה יואו בזה?" התחלתי להתעצבן.
"שירה תשמחי קצת לא יזיק..."
"תודה נועה..."
"בבקשה אחותי"
חזרתי הביתה והייתי כל כך העייפה שלא היה לי כוח לענות לטלפונים.
הלכתי למיטה,לישון,ופתאום הפלאפון שלי מצלצל.
"הלו?"
"שירה? מה נשמע? זה תומר"
"תומר? למה אתה מתקשר מחסוי ומאיפה השגת את המספר שלי?"
"כן,כי לא ענית לי מקודם ונועה נתנה לי את המספר שלך."
"הבנתי..."
"קרה משהו? למה היום לא היה לך מצב רוח טוב?"
"הכל טוב תומר...באמת" או שלא...הקטע עם שחר ממש הציק לי.
"את לא נשמעת כמו אחת שיש לה מצב רוח טוב"
"סתם דברים אישים"
"חבל שאני לא יכול לעזור לך...הייתי עוזר לך בכיף"
אחרי שדיברנו שעה וחצי הטלפון שוב צילצל ושוב ממספר חסוי.
"חח תומר,זה בסדר...אל תתקשר מחסוי יותר"
"זה לא תומר....זה אני...אנחנו חייבים להפגש."
"שחר...אולי תעזוב אותי כבר? עשית את מה שעשית וזהו."
"בבקשה!" התחנן.
"עוד שעה...אצלי...יהיו לך 5 דקות בלבד"
הייתי רעה כי זה הגיע לו...אחרי המעשה שלו...
אחרי שעה צלצלו בדלת.
"יש לך 5 דקות" אמרתי.
הוא נכנס ואמר לי:"זה באמת לא מה שאת חושבת...רק תני לי להסביר..."
יא אהבתי מאמי את 2 פרקים יפים :]
מחכה להמשך
יום נעים 😊
וואי אני כבר מתה לדעת מה שחר עשה ;/
פרק מדהיםם 😊
חייבבתת הממששךך
תודה רבה על התגובות!
הנה ההמשך=]
פרק שלישי:
אחרי שעה צלצלו בדלת.
"יש לך 5 דקות" אמרתי.
הוא נכנס ואמר לי:"זה באמת לא מה שאת חושבת...רק תני לי להסביר..."
"להסביר מה? שזה לא נכון?"
"כן...שירה אני רציני! אני לא עשיתי את זה..."
"אני לא מאמינה לך...יש לי הוכחות!"
"אני חף מפשע...אני נשבע לך!"
במקום 5 דקות זה הפך לשעה ועדיין לא האמנתי לו.
ראיתי שזה פגע בו...ראיתי שכאב לו מפנים אבל התעלמתי...כי כעסתי,כי לא חשבתי שהוא מסוגל לזה.
"שירה...אני מתגעגע..."
"שחר...אני דיי צריכה לזוז עוד מעט." אמרתי אבל לא הסתכלתי עליו.
הוא התקרב,נתן לי נשיקה בלחי ויצא.
"מהההההההההה?????????" צעקה נועה.
"כןןןן!! זה נכון!! ולא ידעתי שזה נכון.כאילו בהתחלה חשבתי שזה שמועות אבל עכשיו אני בטוחה ב-100% שזה נכון...איך נגיד לה את זה??" שאלה יעל את נועה.
"לא נגיד לה!"
"מה?? אבל למה??"
"כי אסור שהיא תדע את זה! ואיך את יודעת שזה נכון??"
"שחר אמר לי...הוא אמר לי את זה אתמול אחרי שחזר ממנה."
"את לא רצינית!! תשבעייייי"
"נשבעת!"
"באמא שלך???" שאלה נועה כשלפתע עומרי הופיע.
"מה העיניינים בננות??"
"אני נשבעת לך בעומרי!!!" אמרה יעל.
"לא!! כי תמיד כשאת נשבעת במשהו שאת חושבת שזה נכון זה לא נכון...כמו שנשבעת בחתול שלי ואחרי חצי שעה הוא מת...נועה...אל תאמיני לה...היא סתם מדברת" התערב עומרי.
"נוווו אני רצינית!!!" צעקה יעל.
"נועה הידעת ששחר ושירה לא מדברים?" שאל עומרי
"שמתי לב...וצריך להשלים ביניהם!! הם היו כמו אחים!"
"צריך לעשות משהו...אגב יעל...למה נשבעת?מה קרה?"
"לספר לו?" שאלה יעל את נועה.
"את מכירה אותו...יודעת למה הוא מסוגל...בואי נספר לו!" החליטה נועה.
"אז ככה..." התחילה יעל לספר לעומרי.
בערב לא היה מצב רוח לכלום. נועה רצתה שניפגש אבל לא היה לי כוח. אח''כ יעל התקשרה וניסתה לשכנע אותי לבוא איתה למסיבה. ואחרי 2 שניות אמרתי לעומרי "עומרי! זה שאתה צבעת את הציפורניים כשהיית בגן והלכת עם זה והמשכת עד כיתה ח', זה לא אומר שאתה בת! אז אל תציע לי לבוא לראות איך עושים לך מניקור!!!"
הייתי כ''כ עצבנית ועצובה. פתאום קיבלתי הודעה מתומר:"היי שירה =] רוצה להפגש עוד שעה?"
החזרתי לו תשובה חיובית והלכתי להתארגן.
בבוקר למחרת ראיתי את נועה ויעל שמתחילות לספר לי הכל.
"אנחנו יודעות הכל..."אמרה נועה.
"אנחנו יודעות עליך ועל שחר" אמרה יעל.
"מה אתן יודעות??" שאלתי בפחד.
"אנחנו יודעות מה קרה ביניכם ולמה אתם לא מדברים."אמר עומרי.
"עומרי...היית צריך להגיד 'אנחנו יודעים'..."צחקתי.
"לא אשמתי שבזמן האחרון אני מתחבר לצד הנשי שלי!" אמר בפרצוף חמוד עצוב.
"חחח שמנו לב! טוב שלא מדדת את כל השמלות אתמול בקניון!" ציחקקה יעל.
"חחחח מה???" התחלתי לצחוק!
אחרי שנירגעתי שאלתי אותם "מה אתם יודעים?"
"את מתכוונת ל...מה אתן יודעות?" תיקן אותי עומרי.
"אותו דבר!! דברו כבררר" התעניינתי.
"אנחנו יודעות למה אתם לא מדברים יותר..."אמרה יעל
"וזה לא בסדר" הוסיפה נועה
"מאיפה את בטוחה שהוא אשם??"שאל עומרי
"כי...יש לי הוכחות!" אמרתי
"אז תראי לנו את ה...יוווו הנה שלומיייי!!! הוא הסתכל עלייי!!! מייים דחוף!! איזה חמוווווד.....מה הייתי עושה לו הוא היה שלי....הייתי מאושרת!! ו..."
"נווווווועה!!" צעקנו שלושתנו
"מה????" שאלה נועה.
"תראי לנו את ההוכחות" ביקש עומרי.
"סבבה...אצלי בבית ב-20.30" אמרתי.
הוכחות למה?!
מה הוא עששששששששששששששששה?!?!?!
מה קרררררררה?!?!
אוופ מבלבל..
פרק מעלללללללללללללף 😊
יאללה המשךך 😛
רחלוש =]]
וואיי אני בר מתה לדעת מה שחר עזה אני מתחרפנתת P:
המשךך !!
