"תראי איך הוא אונס אותה" מאור התחיל לצחוק, בזמן ששני השחקנים עלו זה על זה..
"נהנים בטח" צחקתי.. "כן.." אמר, והסתכל עליי..
"את יפה, את יודעת?" זרק לי הערה.
"אתה קטן, אתה יודע?" עקצתי..
"אל תגידי שלא בא לך" לחש באוזני.. "ואם אני אגיד שבא לי..?" פלרטטתי..
"אז אנסה לנשק אותך.." חייך אליי, ועיניו הירוקות הביטו היישר לתוך עיניי..
"וואלה.." לחשתי, והתנשקנו..
"בוקר טוב מדהימה" נשלחה לי הודעת sms ממאור,
זרקתי את הפלאפון למיטה וצחקתי לעצמי..
'לפחות נהניתי אתמול, להתראות מאור..'..
נכנסתי למקלחת, ושטפתי את גופי מכל ריח הסיגריות והאלכוהול של אתמול ,
הראש כאב ..
"מתוקה מה שלומך? בוקר טוב" אמא אמרה לי עם חיוך, ולחצה על הקומקום..
"מעולה, תכיני לי נס" השבתי..
"אמא ממחר יש לי רגילה ,את יודעת?"
"מה תכננת לעשות בה?"
"לא יודעת האמת..אני אשאל את סהר מה בא לו..
הוא אמר שהוא ייקח כמה ימי חופש כדי להיות איתי" עניתי,
והתיישבתי בפינת האוכל, לוגמת מהקפה.
"אה, זה יכול להיות ממש נחמד" חייכה.
"ומה איתך? מה חדש בעולמך? איך עם אילן?" קרצתי לה.
"את לא תאמיני!" צחקה כמו ילדה בת 12 שהולכת לחשוף את סוד חייה המאושרים..
"נוו..."
"הוא לוקח אותי שוב פעם לנופש"
"חחח את רצינית!? אמא,איזה משקיען!!" נדהמתי.. "..לאן הפעם??"
"ליוון בהפלגה, את קצת תכעסי אבל.."
"למה אכעס?"
"זה שבוע הבא, מיום שלישי עד ראשון.."
"דיי.."
"אם את לא רוצה, לא אסע.."
"לא, מה פתאום? תיסעי..שטויות. אני אסתדר!"
"בטוח?"
"כן אמא, אני לא ילדה קטנה"
"לקרוא ללידור להיות איתך כאן?"
"עזבי את לידור, מספיק יש לה את הלימודים שלה על הראש..
אני אסתדר אמא, אל תדאגי" חייכתי, ונשקתי לה בלחי..
"מגיע לך לעשות חיים, כמה שיותר.." ..
"איזו ילדה הרווחתי, תודה אלוהים.." לחשה, וחיבקה אותי חזק..
איך אני אוהבת אותה..
..
כעבור 3 ימים..
"מתוקה שלי, האוכל נמצא במקרר.. תחממי לך כל יום מנה,
הכנתי מספיק אפילו לך ולסהר.. תגידי לו שישמור עליך, אל תשני לילה אחד לבד..
תזמיני חברות שיהיו איתך כאן, כל בעיה שיש תצלצלי ללידור, לגיל או לסבתא..
בסדר?" אמא אמרה לי, רגע לפני שנכנסה למונית..
"טוב נודניקית, אני אסתדר" צחקתי, וחיבקתי אותה..
"תהנו!!!" צעקתי, והמונית נסעה..
נכנסתי הביתה, דבר ראשון שעשיתי היה לנעול את הדלת,
לא מתאים שאיזה חולה נפש ינסה לפרוץ לכאן עכשיו שאני לבד..
צלצלתי לסהר, וקבעתי איתו שבערב הוא יישן איתי ונראה סרט יחד..
ובינתיים סידרתי וניקיתי את הבית כמו שצריך..
לבשתי גופיה שחורה ומכנס קצר סגול, והתבשמתי מעט..
להתאפר – לא התאפרתי, על סהר אין פוזות או יותר מידי השקעה, זה כולה סהר..
"הבאתי שוקולד" אמר, ברגע שפתחתי לו את הדלת..
"אוי נשמה שלי" אמרתי, ונשקתי לו..
"אתה יישן כאן, נכון?" שאלתי, ונכנסנו אליי לחדר..
"כן, ברור.. נראה לך שאני אשאיר אותך לבד?" שאל, וחייכתי.
"מה עם שירה?" שאלתי, והתיישבנו על המיטה..
"כלום..תקוע הכל, לא יודע מה לעשות איתה.. וואי מאמי תדליקי מזגן חם פה" אמר לי.
"שנייה" השבתי ולחצתי על הכפתור של המזגן.. "ואתה רוצה אותה?"
"לא יודע כבר, נשבע לך.. אני מת עליה, אבל היא כל הזמן פוגעת בי..
כמה הזדמנויות אני יכול לתת לה? כמה מגיעות לה בכלל?" שאל אותי..
"אם אתה שואל בעצתי, הייתי אומרת לך להעיף אותה"
"אני יודע, מי לא אומר לי ככה?" נאנח.. "ומה איתך ? עדיין משתעשעת?" התעניין.
העדפתי להסתיר ממנו את הדברים שקרו בשבוע האחרון אצלי,
הוא יתאכזב ממני בטח.. יכעס, וסתם נריב..
"הכל רגיל.." חייכתי אליו..
"כן, נגמלת מהשטויות?" צחק,
"כן" צחקתי , שנאתי לשקר לסהר.
..
הסרט היה דיי משעמם,
ברובו פיהקתי וסהר רק צחק עליי ששום צפייה בסרט לא תיראה בעיניי כתענוג גדול..
"תראי!! נו...יואווו.." סהר צעק, והעיר אותי משנתי..
"מה?" לחשתי, מגרדת את העיניים..
"תראי כמה כוכבים נופלים" חייך, ופתח את החלון בחדרי..
"וואו.." חייכתי..
"ביקשת משאלה?" שאלתי מהר.
"ברור, ואת?"
"לא מאמינה בזה.."
"למה?"
"ביקשתי פעם מכוכב נופל משאלה, אחת שהאמנתי בה בכל ליבי..
היא לא התגשמה, מאז לא מבקשת משאלות יותר.."
"טוב, אז ביקשתי עוד אחת גם בשבילך.."
"חחח טוב מאמי" עניתי, והוא נשק לי במצח.. ידע שנהיה לי עצוב פתאום..
"תחזרי לישון" לחש לי, ושמתי ראש על הכר..
"בטח לא אירדם עכשיו.."
"את לא יודעת מה מצאתי אתמול" אמר לי עם חיוך..
"מה?" הסתקרנתי..
"תראי.." לחש, והוציא מכיס מכנסיו מכתב המקופל לארבעה חלקים שווים..
"מה זה?"
"קחי, תקראי.."
פתחתי את הדף, והתחלתי לקרוא-..
"סהר שלי,
היום ימלאו לך 16 אביבים, ומי היה מאמין שאנחנו מכירים יותר מ-10 שנים..
אני מאחלת לך את כל הטוב שאפשר לאחל לבנאדם, את כל האושר שבעולם,
את כל האהבה, ההצלחה, הבריאות והסקרנות שבנאדם יכול לתת ולקבל גם יחד..
תדע שלא משנה באיזה מרחק נהיה אחד מהשנייה,
ולא משנה מה נעבור בדרכנו.. תמיד תהיה חלק ממני, תמיד יהיה לך חלק ענקי בליבי..
אוהבת אותך מיום ליום יותר..
נויה שלך.."
"אין לך מושג איזה חיוך עלה לי על הפנים אז.."
"איזו תקופה זו הייתה..אה?"
"התקופה הכי יפה, לא ככה?"
"כן...עד לקראת סוף השנה בה גילו לאבא את המחלה.." לחשתי..
"כן.." ענה, ושנינו שתקנו רגע..
"אני באמת התכוונתי אז לכל מילה, וגם היום עדיין מתכוונת" חייכתי אליו,
מנסה להסתיר את הכאב שלי..
"נויה..הלוואי כל הבנות היו כמוך" נאנח..
"חח סהר.. הלוואי כל הבנים היו כמוך" חייכתי אליו..
אני הכי מצטערת בעולם שהזנחתי את הסיפור למשך תקופה דיי ארוכה,
פשוט היה לי כל כך עומס, ולא היה לי כל כך זמן לשבת ולכתוב..
אוהבת המון , יום נפלא [:




