סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

היה מזג אוויר חורפי באותו היום, כאילו השמיים בכו גם כן..
הזדהו איתי, עם כולנו.. ובעיקר הבינו כמה רע ועצוב לי..

"אני מפחדת.." לחשתי לסהר עם דמעות בעיניים..
"אל תפחדי,אני איתך" השיב, וליטף את שערות ראשי..
"ואם גם אותך אלוהים יחליט לקחת?"
"אל תגידי את זה..עד אז אני איתך"
"אתה החבר הכי טוב שלי בעולם סהר,
אין לי מילים אפילו כדי להודות לך על זה שאתה כאן איתי עכשיו"
"לא צריך מילים בשביל זה..אני יודע..אני מרגיש בלב"
"סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?" שאלתי אותו, מביטה אל תוך עיניו..
"חייב להיות קיים.." ענה , ולאחר מכן הגיע השקט..
"..אחרת איפה אבא שלך אם לא?" הוסיף..
"ואם לא קיים..?"
"אז קיים משהו אחר..טוב יותר.."
"אתה באמת מאמין בזה? או שסתם אתה מנסה להרגיע ולעודד אותי?"
"אני מאמין נויה, אני מאמין.."
..

# כעבור 3 שנים..#

"אמא, קיבלתי אפשרויות לקידום" אמרתי לאמא עם חיוך מאוזן לאוזן..
"באמת? כמו מה למשל?"
"להיות מפקדת על חיילים מתחתיי..על חיילים בתפקיד שלי בעצם"
"נשמע טוב..לא ככה?"
"נשמע פרפקט!"
"ואיך היציאות נויה? כל יום תהיי בבית כמו עכשיו?"
"אני מקווה..הגשתי בקשה..נראה מה יחליטו"
"הבנתי.."
"אזז..מה יש לאכול? אני מורעבת! היה אוכל נורא היום בחדר אוכל.."
"מה חדש?" צחקה.
"באמת אמא..
לפעמים אני לא מבינה למה הם טורחים בכלל לבזבז כל כך הרבה משאבים
על מנת אוכל שאי אפשר לאכול בכלל! נעמה הקיאה את הנשמה שלה אתמול.."
"הכנתי לך ספגטי ברוטב בולונז.."
"מעדן" חייכתי, הבנתי שהיא רוצה שאסתום את הפה, ושאפסיק לזיין לה בשכל..
"הלכתי להתקלח בינתיים, שיהיה מוכן תקראי לי" חייכתי אליה..
..
נכנסתי אל החדר שלי..פתחתי את המסנ', וכבר חלון ההודעות קפץ..
"היי נויה"
"סהר(:"
"מה קורה מותק? איך עובר היום?"
"בסדר..סיימתי מוקדם..איך שלך עובר?"
"סתם,עוד כמה שעות מתקפל מפה וחוזר הביתה"
"אוייש..אתה תגיע ממש בחושך..תגיד שאתה מרגיש לא טוב או משהו"
"חח..אל תדאגי, יהיה בסדר..אני באמת חייב לסיים פה כמה דברים"
"אהה אוקיי הבנתי"
"רואים אותך היום?"
"חחח..ברור..כמו תמיד טיפשון"
"אפשר לשאול אותך משהו ותבטיחי לי שלא תוציאי אותו מפרופורציה?.."
"בטח.."
"איך נדב רואה את הקשר שלנו?"
"מה זאת אומרת?"
"הוא לא מקנא וכאלה, נכון? הוא מבין שאנחנו רק חברים טובים"
"כן מאמי, הוא מבין.. מה גרם לך לחשוב על זה פתאום?"
"לא..סתם.."
"נו"
"בגלל גיל"
"גיל? מה היא קשורה?"
"היא זרקה לי יציאה על זה ביום שישי שהיינו ב'אלפנט'.."
"וואלה?..מה נסגר איתה?"
"לא יודע..וזה טיפה הציק..אז רציתי לשאול אותך"
"אין לך מה לדאוג..נדב יודע שאני אוהבת אותו..
ושאותך אני אוהבת רק בתור חבר טוב שלי.. הרי אנחנו אחים, שכחת? נשבענו"
"נשבענו" שלח לי חזרה, והתנתק.
..
"עיגולים שחורים במקום עיניים , רואים עלייך שלא נרדמת ..
אל תרגישי מיוחדת , את לא היחידה ששיכורה ..

בבת אחת פתאום צוחקת , זורקת חיוכים לכל אחד ..
אבל בפנים את מתפללת , בואי .. רוח ..

השדים באים בלילה , קולעים צמות מהכאב ..
זה רק הלב שכואב לך , אל תדאגי ..
זה רק הלב .."

"זהו תלחצי על stop" כתבתי לגיל על דף הנייר ליד המחשב..
היא הנהנה בראשה ולחצה..
"היית מעולה!!!" שמרה את הקובץ על המחשב..
"בטוח שזה יצא כמו שצריך?" היססתי..
"מפעם לפעם את משתפרת..כוכב נולד יש לי בחדר" אמרה, וצחקנו..
"גילי..יש לי שאלה.."
"שוט.."
"מה אמרת לסהר לגבי הקשר שלי איתו..?"
"מה? על מה את מדברת?"
"אני לא אכעס, מבטיחה. אבל למה את חושבת ככה?"
"חושבת איך?"
"שנדב אמור להיות מודאג?"
"זה שקוף שיש לכם רגש אחד לשנייה"
"ברור שיש..אני אוהבת את סהר"
"רואה..?" חייכה אליי..
"אבל!! בתור חבר טוב..זה הכל, אוי נו גילי, אל תהיי טיפשונת.. אנחנו כמו אחים"
"מאמי שלי.."
"מה?"
"זוכרת שלימדת אותי שאין דבר כזה 'ידידות'..? שתמיד צד אחד רוצה יותר?"
"נו..! אבל זה לא ככה גילי.."
"חח.. מה שתגידי" צחקה..
"..הלכתי לשים לי גלידה..רוצה גם?"
"לא..אני חייבת לחתוך הביתה"
"כבר? בסוף אני אחשוב שאת מנצלת אותי רק בגלל המוזיקה.."
"חס וחסה..באמת שאני מאחרת כבר.."
"מאחרת ל?"
"לנדב..הוא צריך להיות אצלי כבר"
"וואלה? מה הוא עושה בבית?"
"קיבל אפטר הנשמה שלי, ובמקום לחזור הביתה..הוא בא ישר אליי"
"הופה הופה.."
"סחורה מאירופה!!" הוספתי, ופרצנו בצחוק..
"ביי נשמאמי.." היא שלחה קריצה, וחתכתי לכיוון הבית שלי..