דמה סער ובעבע בגופה.
היא מחוברת למכונת הנשמה,
הרופאים מנסים להחיותה.
המאבק הוא קלוש,
היא נכנעה כבר מזמן.
עיניה עצומות.
היא לא רואה חושך כמו שהיא מקווה,
היא רואה אור, אור מסנוור.
חייה עוברים מולה כמו סרט,
עד לרגע התאונה הקטלנית.
היא רואה מלמעלה את הרופאים נאבקים על חייה.
כמה שניות היאמוצאת עצמה באולם משפטים,
היא הבינה, היא נשפטת, לחיים או למוות.
היא לבושה בשמלה בצבע לבן, לבן טהור.
שנוגדת את שיערה השחור כעורב,
אך מתאימה לעיניה התכולות כים, עיניה הטהורות.
היא שומעת את קולותיהם של הקטגורים והסנגורים,
הקטגורים - אומרים את מעשיה הרעים,
ואילו הסנגורים - אומרים את מעשיה הטובים.
לאחר כמה זמן הגיעו להחלטה:
לשלוח אותה חזרה לעולם החיים,
לתקן את מעשיה ולבצע את שליחותה בחיים,
ואח"כ תחזור לעולם העליון.
היא החלה לנשום בסדירות,
היא שומעת את קולותיהם של הרופאים,
היא מרגישה איך מנתקים אותה ממכונת ההנשמה,
היא חיה.
דמה החל לזרום בסדירות.





