היא ניגשה לדלתות הראווה האווריריות,ופתחה אותן לרווחה,רוח חמה ניתזה על פנייה.
היא מיצמצה עם עינייה בחוזקה,אור השמש הקופחת הכאיב לה.
היא לקחה נשימה מהאוויר החם,ומילאה את ריאותייה ביום.
היא יצאה החוצה וריחות של צמחים אקזוטיים מילאו את אפה,
היא עברה בגינה,והביטה לעבר האגם שהיה מאות מטרים באופק שמלפנייה.
לאחר הליכה של כמה וכמה דקות,ואולי אלו כבר היו שעות,היא לא שמה לב,היא הייתה מעוניינת ביער שהיה מסביבה
והצללים שהתפזרו כפסיפס על דרך האפר.
היא הגיעה לאגם,והתיישבה על גדותיו,וטבלה את רגלייה היחפות במים הקרירים,היא הביטה באגם שנצץ,היה נידמה לה,שפיזרו על האגם מליוניי יהלומים.
היא נישכבה על הדשא,כשרגלייה עדיין משחקות במים בנעימות,עצמה עינייה וחייכה לעצמה.
חשבה,איזו הרגשה נעימה.
בזמן ששכבה שם,היום התחלף לערב,והאוויר החמים החל אט אט להתקרר,ורוח קרירה העבירה גלים באגם שניפרש מלפנייה.
היא פקחה את עינייה שלפתע ניראו כה שונות,חייתיות,מוטרפות.
היא קמה בחדות,והרימה רגל אחת לכיוון הגוף,היא השעינה את מרפקה על הברך,ואת ידה הלבנה והעבירה בסנטרה,על פניה היה מתוח חיוך מוזר.
מעט מוטרף,ומעט מעורער נפשית,בטוח בעצמו וחייתי כמה חייתית היא הייתה,מלאה בתשוקה חושקת,בלא ידוע לסביבה,בלא ניראה לעין הסובבים.
בסופו של דבר העבירה את ידה בשיערה החום,והשיער החליק שוב למקומו,היא הרימה את גופה בקלילות,והחלה ללכת לאורך האגם,מטיילת ומביטה לירח שניתלה באמצע השמיים.
בעודה הולכת,מביטה קדימה במבט שאוכל את האופק,מחפשת אחר מישהו,מחייכת לעצמה.
שריריי גופה מתוחים,והליכתה הקלילה ניראת כה מדוייקת,כאילו מוכתבת,מתורגלת.
לא עוצרת,וחיוכה לא מרפה מפנייה,עינייה נוצצות,הערב משתקף בהם.
לפתע מתחלפת הבעת פנייה,חרדה תוקפת אותה,הנה הוא זועק ליבה,והיא דוממת במקומה.
צרצרים מנגנים חרישות ברקע,וגחליליות מתעופפות סביב,היא עומדת נטועה במקומה,והוא מתהלך לכיוונה.
היא רואה אותו,כבר קרוב מאוד,ליבה קופא במקומו,והפעימות מאיטות,יותר ויותר,ברגע שנעמד למולה,וביניהם היו רק ריחות,ונשיפות שקטות,הפרידו רק מספר רגעים עד שידו נחה על פנייה.
וליבה נדם,רעד קלות,ופעם,ושוב נדם,רעד לעוד כמה שניות,ועוד פעימה,עינייה ניסגרות בחולשה,ורועדות.
היא ממלאת את ריאותייה באוויר הלילה,ומשחררת נשיפה של רוגע.
ונופלת לתוכו,והוא מקבל אותה,בין ידיו מחזיק.
היא נואשות תופסת בבגדיו,בחוזקה,כאילו חייה תלויים בכך,ומריחה אותו,כמה שהריח מוכר לה.
הוא מחייך לעצמו,ומעביר את ידייו בשיערה,היא מרימה את פנייה,ומביטה בו,ושינייו בולטות בחיוכו,עינייו שמחות,נוצצות,ניראות מעט שונות,היא חייבת לדעת,חייבת ללמוד...מה הישתנה...
היא מנשקת אותו קלות על שפתיו,ומביטה עמוק לעינייו,מנסה להיכנס עמוק יותר לראות יותר ויותר,מנסה להבין,מה גרם לו לעזוב אותה לתקופה כה ארוכה,חופרת בתודעה.
ולא מוצאת תשובה,כי הוא עצמו לא יודע.
ואז לפתע מבלי שתשים לב,הוא מנשק אותה,לא רגוע,ולא אוהב,אלא בתאווה,בתשוקה,בגעגוע,השפתיים נילחמות,הלשונות מתערבבות,הלבבות מאיצים,הידיים מטיילות,הוא תופס אותה בירכייה,ומקפיץ עליו,היא מתיישבת לו על האגן,והם ממשיכים להתפתל אחד בשנייה,הוא עושה כמה צעדים,ומפיל אותם לתוך ערמת קש ענקית ששכבה שם,הם ביחד שוב,הם חזרו אחד לשנייה.
הם זכו לאהוב,כול כך לאהוב,לעולם לא לעזוב.
QUOTE (שירה15 @ 03/06/2007) מדהים
את כותבת ממש יפפה
תוודה מאמיי(:
אוהבתת3>
וווווווווווווווווווווווווווווואו
מממש ממש וואו.
את כותבת מקסים!
מהממממממממםם
תמשייכי לכתווב בוביי:]
אוווווווווהבת
-רעות-
הכתיבה שלך מאוד מושכת יפה שלי
אהבתיי תמשיכי לכתוב המון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ברושששששששש
איזה מדהיםםם
אין אין אני פוסקת את פשוט כישרון מהלךךך!!
אל תפסיקי לרשוםם
לפ יווווווווווו
מור'צי 😊
QUOTE (mayafi16 @ 03/06/2007) וווווווווווווווווווווווווווווואו
מממש ממש וואו.
את כותבת מקסים!
תוודה מאמיי(:
QUOTE (רעות233 @ 03/06/2007) מהממממממממםם
תמשייכי לכתווב בוביי:]
אוווווווווהבת
-רעות-
ררעוותי תודה מאמי שלי
QUOTE (נאפי @ 03/06/2007) הכתיבה שלך מאוד מושכת יפה שלי
אהבתיי תמשיכי לכתוב המון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
נאאפיי תודה אהוובתי אוהבת אותך מלאאא
QUOTE (פיקולו @ 04/06/2007) ברושששששששש
איזה מדהיםםם
אין אין אני פוסקת את פשוט כישרון מהלךךך!!
אל תפסיקי לרשוםם
לפ יווווווווווו
מור'צי 😊
מוורר'ציי תודה יפה שליי(:
אווהבת אותך מלאא
וואו ברי זה כלכך מדהייייייייים !
מוכשרת כמוך עוד אין..
מתגעגעת אליך נסיכה=\
QUOTE (אוהבת-וכואבת @ 06/06/2007) מעלף!
תוודה מאמי
