השיער מקורזל.. בגוון זהוב. בערך עד הכתפיים אולי טיפה יותר... מעט נפוח. בתוספת חיוך חינני. פנים של ילדה. עוד שואלים אותה לפעמים באיזו כיתה היא. היא תמיד צוחקת ומציינת שהיא כבר חיילת. מזכירה מעט את התינוקות שאומרים "אני לא תינוק, אני כבר ילד גדול!". מתחת לחיוך צווארון תחרה לבן. תחרה עדינה בקצה חולצה לבנה דקה. חצאית בצבעי שחור לבן, מבד של פעם. סרט משי שקשור בצידה הימני מייצג את הילדה, את התמימות. ובתחתיתה פס של תחרה שצועד אל עבר העתיד, הבגרות. ומצד שני שם דגש על האופי הנוסטלגי שלה. בברך נגמרת החצאית ומתחיל הגרביון השחור... שנגמר בנעל. מעגולת בקידמתה. מזמש או ממשי.. לא ברור... ויש עקב קל. אבל לא גבוה מדי. כי היא עוד לא למדה ללכת על נעלי עקב. היא דוחה את זה קצת. כמו שהיא תמיד דוחה הכל. קר לה... היא לובשת את הג`קט זמש השחור שלה. מקדימה יש סיכה של פרח לבן.
יש לה תיק, קורדורוי בז`. קטן. אבל לא יותר מדי. בדיוק מספיק לה לפלאפון, ארנק ומפתח. הצרור הזה של מחזיקי המפתחות. שהיא אוספת מחו`ל. כמה זמן היא כבר עם אותם המחזיקים? קשה לה להחליף אותם. ככה היא. כל רכוש הוא שלה. ולתמיד. וכשמגיע הזמן לזרוק דברים כל כך קשה לה. בין אם זה בובה, נעל או... בנאדם.
היא מרזה קצת לפעמים. וכשהיא שמה לב, מרוב האושר היא לא מפסיקה לאכול. ואז שוב משמינה. וכל קילוגרם של שומן - מוריד קילוגרם אחד מהביטחון העצמי. ככה המאזניים עובדים. כל קילוגרם של שומן שיורד, עולה קילוגרם של ביטחון עצמי. של הרגשה טובה.
ואז הוא מתקשר אליה. והיא מחייכת. היא שמחה שהוא מתקשר. הקול שלו עושה לה טוב. ואז הם מתחילים להתווכח. ולקטוע אחד את השני. וההקשבה? כמעט ולא קיימת.
ואז מגיע סוף השבוע... היא כל כך חיכתה.. והוא נכנס לחדר רואה אותה שקועה בטלויזיה. הוא מחכה שהיא תפקוץ עליו, שתתלהב.. אבל היא נותנת לו להמתין. זה היה יכול לפגוע בו. או לעצבן אותו. אם לא היה כל כך מאוהב בה. כל כך אוהב שמסוגל לסבול ממנה הכל. התעלמות, חוסר עניין, מילים קשות... הכל... אולי כי הוא מכיר אותה, ויודע שבסוף תמיד תבוא ההתנצלות.
הוא מתקרב אליה... מנסה לנשוק לשפתיה... והיא מסובבת את הראש ומנשקת אותו בלחי ומחבקת חזק. הוא מנסה שוב, והיא נושקת לשפתיו ושוב מחבקת בחוזקה. הוא לא מבין למה הם לא מתנשקים כמו פעם, כמו בהתחלה. גם היא לא יודעת. כשהיא איתו היא רואה אלפי חסרונות. עושה הרבה רעש. כשהוא הולך ממנה היא מתגעגעת. רוצה שוב לישון בזרועותיו. להתעורר ליידו. להוריד ממנו את השמיכה על הבוקר, ולדגדג אותו בכפות הרגליים כשהוא קופא מקור. זה מסוג הדברים שגורמים לה להשתעשע.
קר לה לישון בלעדיו. עצוב לה. חסר לה. שנים שהיא ישנה לבד. הכל היה בסדר. אף אחד לא היה חסר שם. ועכשיו פתאום המיטה גדולה עליה.
הוא לא הבחור שהיא חולמת עליו. אבל הוא כן הבחור שהיא ישנה איתו.
הוא לא מה שהיא רוצה שהוא יהיה. אבל הוא מנסה. לפעמים הוא מצליח. אולי בכלל "מי שהיא רוצה שהוא יהיה" לא היה מסוגל לסבול בחורה כמוה.. אולי יש סיבה לכל דבר. זה מה שהם אומרים, לא?
היא רוצה שהוא יחליט. שהוא ייזום. שהוא ייקח. שהוא יחפש. שיהיה לו אוטו. זה מעצבן אותה. יש לה מן דימוי של זוגיות מושלמת, ובזוגיות שלה יש חוסרים. תמיד יש חוסרים למה שהיא מחפשת. היא חיפשה מעיל אחד, קנתה מעיל אחר. קנתה חצאית, ואז הלכה להחליף את המידה. אבל לא לכל החוסרים בחיים יש עוד סניף, שאפשר להחליף שם. את חלק מהחוסרים צריך לשפר, את חלקם לתקן, אחרים להשלים. ואחרים... להשלים עם קיומם.
זה ילדותי מצידה לרצות שלחבר שלה, לבן זוגה מזה שנתיים וחצי כבר, יהיה רכב?
ילדותי לרצות שהוא יקנה לה מתנות, שהוא יודע שהיא רוצה?
ילדותי שתחלום על זה שפתאום בהפתעה הוא יתקשר ויגיד לה לרדת למטה, וכשתרד יחכה לה אוטו והוא יקח אותה ל.... הפתעה כלשהי?!
והכי, הכי ילדותי... זה להתעצבן עליו, שההורים שלו פרימיטיביים?
היא כבר השלימה עם זה, ונח לה שהוא גר בתל אביב. ככה כשהיא מבקרת אותו במהלך השבוע - זה לא אצל ההורים. וכשהוא בבית בשבת הוא בא אליה. היא לא רואה אותם יותר. לא מרגישה לא נעים כשהיא שם. לא מרגישה שלא אוהבים אותה. מדחיקה את זה.
היא יודעת שאין לזה טעם כי הם בחיים לא ישלימו עם זה שהוא ישן אצלה. לו רק היו יודעים. ואולי הם יודעים אבל מעדיפים לשחק את המשחק.
היא תתבגר?
היא תעבור הלאה?
היא תשלים עם הדברים כמו שהם?
פיתרון? יש פיתרון לבעיות האלה?
היא חושבת שזה שהוא לא מספיק מעריך את עצמו ובטוח בעצמו מפריע לו בלימודים, עם ההורים, בנהיגה.. והוא עונה לה "מה את מציעה כפיתרון?"
היא מתרגזת. וצועקת שלא היא זו שצריכה לפתור את זה. והוא מתרגז בחזרה. ואז הם הולכים לישון. גב אל גב. ואז לא מבינים איך הם מתעוררים מחובקים.
וכשהיא מגיעה הבייתה, מורידה על נעלי הבובות, וחוזרת לטרנינג. השיער אסוף בגומייה גדולה. היא מתסכלת במראה ורואה בחורה מכוערת. והיא לא מבינה... איך, איך הוא חושב, שככה היא יותר יפה?? איך בכלל הוא נהנה להסתכל עליה ככה. לראות מבעד לשיער המבולגן את העיניים הכחולות והגדולות שלה. מבעד לנמשים שמכסים את פניה הוא רואה עור חלק ... במקום יד ילדותית... וציפורניים קצרות, הוא רואה ידיים חמודות שהוא כל כך אוהב.
והיא גועל נפש... במקום להבחין במבט המקסים והאוהב, היא רואה רק את הגבות שלו, וכמובן כל פעם מחדש מזכירה לו כמה שהן שעירות. במקום להנות מהחיוך המדהים שלו היא מעדיפה להתעסק בכל דבר, כל פרט שלילי אחר.
אז היא שלילית, וביקורתית, וגם קשה להגיד שהיא אופטימית.. והיא נורא רגישה. נעלבת מהר, כועסת מהר, אבל גם... גם שוכחת די מהר. ואולי אפילו סולחת מהר מדי, מבלי שייתנצלו. וכשהיא אוהבת, היא באמת אוהבת מכל הלב. והרכושנות הקשה שלה יכולה גם להתפרש כאהבה עזה לאנשים שסביבה וקושי בלעזוב אותם.
היא אף פעם לא קפצה בנג`י, אבל היא ממש הייתה רוצה. היא לא הלכה בסוף לשירות קרבי, אבל יש לה תפקיד טוב, שגרם לה לגדול ולהתפתח.
היא אוהבת את התפקיד, ואת החבר, ואת המשפחה המשוגעת שלא סותמת את הפה, וטוב שכך. את החברות המעטות שנשארו לה בסביבה, וגם את המרוחקות שמביניהן. נקווה שהיא תמצא את מקומה בחיים. תחליט כבר מה היא רוצה מעצמה. ותגשים.
אל תתנו לאף אחד לכבות את הלהבה שבוערת בליבכם!
=\
וואו .
פשוט קטע מדהים !!
את כתבת?
אם כן את כישרונית .. קטע מקסים
ברו'ששש פשוט כישרון
זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםם
וכל כך נכון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
זה כ"כ יפפפפה!!
את ממש מוכשרת!! (:
וואוו ברו'ששששש ממש ממש ממש יפה מאאמי .. :]
ווווווווווווווווואווו...!!!
ברוששששששששששששש
איזה יפההה..!!
את פשוט כשירוניתת
אין מיליםם
מדהים מדהים מדהיםם
לפ יווו
ואל תפסיקי לרשוםםם
מור'צי 😊
תוודה לכןן מדהימוות שלייייי
העלתן לי חיוךך(:
אווהבת אתכןןןן 😁
כישרון שלי.
מדהים ביותר
אוהבת:]
QUOTE (hofit189 @ 02/06/2007) כישרון שלי.
מדהים ביותר
אוהבת:]
תודה מאמי
אוהבת
מ-ד-ה-י-ם ברוששלי :]
כמה כישררון. .
אוהבת אותך 3> , שבוע טוב שיהיה [; !#
QUOTE (שלומיתי144 @ 02/06/2007) מ-ד-ה-י-ם ברוששלי :]
כמה כישררון. .
אוהבת אותך 3> , שבוע טוב שיהיה [; !#
שלוומיתייייייי שליייייי
תוודה מאמיי שלי
געגעתי ישמנה שלי
אווהבת אותך דברי איתי
שבווע טוב(:
