פורקן שכזה..
קטי,
מה אפשר שלא להגיד עלייך?
אפשר לכתוב עלייך אלפי סיפורים ושירים,
להעלות מיליוני זיכרונות ועוד המון דברים,
אך לכל זה אין אפילו משמעות כשאת לא נמצאת בין החיים.
קטי,
עברו כבר שנתיים ותשעה חודשים מאז שאת כבר איננה.
שנתיים ותשעה חודשים שבהם נגזלה מאיתנו כל טיפת אושר ושמחה שאי פעם הייתה.
שנתיים ותשעה חודשים של עצב יומיומי, געגוע והמון אהבה.
מידי פעם עוד יוצא לי לחשוב מעין מחשבה כזו שאולי יום אחד תשובי,
שבאמת כל החלומות שלי ושל כולם יתגשמו ואת תחזרי להיות איתנו.
כבר הרבה זמן שלא ידענו שמחה ואם ידענו היא תמיד התחלפה איכשהו בעצב כשנזכרנו בך ואמרו:
"אם קטי הייתה פה עכשיו...".
בבוקר כשאני מתעוררת, אני מסתכלת על התמונה שתלויה לי על הקיר בחדר, שבה את מופיעה, ושולחת לך נשיקה היכן שלא תהיי כי אני יודעת שאת מסתכלת עליי מלמעלה ומחזירה גם לי נשיקה.
אני יודעת זאת כי באותה העת ישנה רוח שעוטפת אותי. וזוהי רוח חמימה, נעימה..
תמיד אומרים ש-ה' לוקח את הטובים, ואכן הגיע גם זמנך ואת נלקחת בידיו.
נלקחת כשאת עדיין פרח שעוד לא פרח, פרח שלא הספיק בעצם לחוות שום דבר בחייו - פרח שנקטף..
ישנם אנשים שאחרי שהם מאבדים את יקיריהם האמונה שלהם ב-ה' נפסקת ויצא לי לחשוב על זה.
הרי.. כ"כ התפללתי באותו זמן ששכבת לו שם בביה"ח, התפללתי שתתעוררי, התפללתי לאחד והיחיד – ה', אך משום מה, הוא לא שמע את תפילתי.
אמרתי לעצמי: "איפה היית שכ"כ הייתי זקוקה לך?!".
אנחנו לפעמים פונים ל-ה' בבקשות כ"כ שטותיות וחסרות משמעות כאשר ברגע שאנחנו באמת צריכים אותו – זה לא שהוא לא שם, זה פשוט.. פשוט לא קורה.
הייתי מוותרת על כל הדברים שאי פעם ביקשתי ממנו והייתי מבקשת שוב ושוב רק אותך פה לצידי.
אז אוקיי.. אז אולי את התפילה שלי הוא לא שמע, אולי ביקשתי יותר מידי, אבל..
מה עשה ילד בן 3 וחצי שמגיע לו שהוא יחיה בלי אמא? שמגיע לו לגדול בלי אמא?
למה את התפילה שלו, שאימו תרגיש טוב, שתבריא, ה' לא שמע? ה' לא יכל למלא אחרי בקשה זו?
מה הוא כבר ביקש?
והיא..? מה היא עשתה רע בחיים? מה היא עשתה רע למישהו שנגזלה ממנה האפשרות לגדל את הילד המקסים הזה? הילד הזה שכולם כ"כ אוהבים? הילד הזה שהיה ה-כ-ל בשבילה?!
מצד אחד אני כועסת ומאשימה אבל מצב שני אני לא יכולה, לא מסוגלת..
המוות הוא דבר שלא ניתן להסביר.
עד שהוא בעצם לא מגיע אלייך באופן אישי, שלא טועמים ממנו וחווים אותו באמת, אי אפשר לדעת מהו ועד כמה הוא נורא.
כמה הוא הורס, מחריב ומשמיד את כל האנשים שבעצם היו בחייו של אותו אדם שמת..
אני בעצמי עוד לא השלמתי עם המוות, לא יודעת עדיין מהו, לא מעכלת אותו, לא מבינה אותו, לא יודעת מיהו, מהו, איך הוא..
עדיין.
אני בינתיים עוד אופטימית, עוד בתקווה שזה יכול להשתנות למרות שאני יודעת שזה לא יקרה, שפשוט אין מצב בחיים שזה יקרה, אבל אני עדיין כולי מאמינה באמונה שלמה.
קטי שלי,
בהיותך צעירה החיים שלך נגזלו ממך,
ומאיתנו את נלקחת.
אך לעולם את תהיי איתנו בלב,
ואותך אנו נזכור ולא נשכח.
את כל הזיכרונות ממך,
את השטויות, את הצחוקים ואותך,
אני אנציח בליבי לעד
כי את בשבילי היית ותישארי מלאך.
אני תמיד אקום בתקווה כלשהיא שאת אכן תחזרי,
ארים את עיניי למעלה ואשא ל-ה' את תפילתי..
קטי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה-
אוהבת ומתגעגעת המון דודה יקרה..





