מפחדנות
מפחדנות
שתקתי ולא דיברתי בזמן
בשתיקה הזאת
נתתי למשו שהיה מבחינתי
משמעותי
לעבור כאילו היה דבר קטן
ואולי זה לא ענייני
אבל בעצם בזה שמרתי רק על עצמי
שלא דברתי
שלא התעקשתי...
במשך זמן רב אמרתי ואמרתי...
ובסוף באמת צדקתי
אבל עכשיו שותקת
רק בתוך הלב כואבת
ונסגרת
כבר לא אומרת...
כי לדברים שלי כבר אין משמעות
אין מה לעשות...
זה המצב
וצריך להתרגל אליו...
אבל הלב לא מתרגל...
הוא עדיין
סובל.
כבר לא עצמי
כבר לא עצמי
כי נמאס לי
כבר לא עצמי
כי משו נשבר בי
כבר לא עצמי
כי אין כבר כוחות
כבר לא עצמי
כי בלית ברירה החלטתי להשתנות
לא אומרת
ולא מתעקשת
אבל לא פחות אכפת לי...
פשוט כבר נגמרו לי
האפשרויות
ההזדמנויות
הזכויות...
להילחם על הצודק והנכון...
כי גם לזה כבר כנראה שאין מקום...
מפחדת לפגוע בך
מפחדת לפגוע בך
להגיד לך
את כל מה שאוכל אותי
ששורף אותי מבפנים
שמעורר בי פחדים שחשבתי שכבר לא קיימים...
פחד לאבד אותך
חברה טובה...
פחד שלא אוכל להיות לך שם
בעת צרה
פחד שהוא יפגע בך
כמו שכבר פגע
לא בגלל שהוא לא אוהב...
אלא בגלל עצבים שמעוורים את הלב...
לא רוצה להיות צינית
רוצה להיות אמיתית
לתמוך ולהבין
אבל זה קשה...
כי לא מגיע לך יחס כזה...
שתקתי אז ועדיין שותקת
לא רוצה שתחשבי שאני לא תומכת...
אבל להיות בעדך...
מבחינתי זה אומר לא לתת לך לפגוע בעצמך...
את נותנת כל כך הרבה
והוא עדיין לא רואה את זה...
כל כך מפחד לאבד אותך...
אולי יש לו סיבה לכך...
ואני... שמפחדת לאבד אותנו...
ממשיכה לברוח...
כדי לא לחבל בחברות שלנו...
רוצה לראות את האמת
באה להגיד משו ונסוגה אחורה...
כי לא יכולה לראות קדימה...
לא יכולה לראות לאן זה מוביל באמת...
צריכה שמישו יראה לי את האמת
אין לי הוכחה למה שאני חשה
רק הרגשה לא ממש ברורה
משו באוויר...
לפעמים חוששת שזה סתם דמיוני העשיר...
אבל משו אומר לי שלא טעיתי
וגם לא טועה עכשיו
רוצה לעשות משו כדי להציל את המצב
כדי שלא יהיה מאוחר מידי...
כשאפקח את עיני...
ולא אפחד יותר
להגיד את האמת...





