טוב אני יודעת שזה ארוך ולא מחולק לפסקות.. אבל אין לי כוח לשבת לסדר את זה עכשיו.. זה סיפור שהתחלתי לכתוב לפני שנה ואני לא יודעת אם יש טעם לנסות להמשיך.. תגידו לי איך הוא בנתיים:
היא המשיכה להאמין ולנסות למרות שהפחד הציף כל חלק בגופה. השינוי שעברה בימים האחרונים, הוא שדחף אותה להמשיך הלאה. לשכוח ולהאמין שהכל אינו אלא חלק קטן מן העבר שכעת כבר לא חשוב לאיש.
צועדת אט אט במעלה הגבעה התלולה, לכיוון בית קטן, אי שם הרחק. השביל הולך ומתפתל, והיא אינה רואה את הדרך חזרה באופק כבר. גופה מתחיל לרעוד מהקור, אך היא אינה נחה לרגע, ממשיכה לצעוד בכל המרץ לעבר אותו בית באופק. ערפל מונע ממנה לראות את הדרך, אך היא ממשיכה להתעקש. היא מוסיפה ללכת ורואה בדרכה בובה מונחת על שפת השביל. אינה יודעת למי שייכת הבובה, וגם מה עושה שם, במקום בו אין ילדות קטנות לשחק בה. אוספת את הבובה לידיה ומביטה בה מקרוב. הבובה קצת מרופטת, אך יפה כאילו זה עתה יצאה מחלון ראווה, שיער שחור חלק ופרוע מעט היה שמוט על כתפיה, עיניה התכולות הביטו בתקווה במתבונן בהן, שמלה אדומה בלויה מעט וכתם חום בקצה שמלתה, נעליים שחורות ומבריקות, למרות שהיו קרועות מעט, וחיוך מתוק נסוך על פניה, חיוך שאלפי שנים לא יוכלו להעלים. מרפה בעדינות את הקשר בתיקה, ותוחבת את הבובה ליד בקבוק המים. ממשיכה לתהות מדוע הבובה הייתה שם אך תוך כדי ממשיכה לצעוד. מימינה יער אפל, ובו אלפי עצים המשרים אווירת אימה ופחד, ומשמאלה גינות ירק, נחלים שקטים, וחיות משחקות יחד, הכל נראה שם כל כך שליו ורגוע, מנותק לגמרי מהצד השני, כאילו אין קשר בין שני העולמות. הצד הרגוע, נראה לה דמיוני מדי, היא מפחדת לגשת לשם שמא לא תמצא מוצא חזרה. הכל שם נראה קסום ותמים, אך זו לא נראית הדרך הנכונה. היא אוחזת באבן קטנה ושולחת אותה לעבר הנחל הקרוב, האבן נשאבת ונעלמת, כאילו מעולם לא הייתה קיימת. היא הבינה שבחרה בדרך הנכונה. בדיוק כמו שאהבה, ללכת בדרכים קשות, אתגרים. היא החלה לצעוד לכיוון היער האפל. פילסה את דרכה בין עצים גבוהים, מתאמצת לא ליפול בדרכה באבנים ושיחים שהיוו מכשול נוסף עבורה. השעה הייתה כבר מאוחרת והיא הייתה עייפה מכדי להמשיך בדרכה, היא פרסה שמיכה על חלקת אדמה קטנה ריקה שמצאה, ונרדמה תוך שניות בגלל העייפות הכבדה שנפלה עליה. עם עלות השחר פקחה את עיניה והחלה שוב במסעה. היא הביטה מעלה וראתה כלב קטן ליד העץ הסמוך. הוא ליקק את רגלה והחל להעלם במעבה היער. היא קמה מושכת את השמיכה בידה מן הרצפה, ורצה בעקבותיו. בדרכה שמעה קולות קטנים, אך לא ייחסה חשיבות אליהם, היא המשיכה לרוץ בעקבותיו של הכלב. חולפת על פני עצים רבים. היא נתקלה באבן קטנה ומעדה, אך לא נכנעה, קמה במהירות והמשיכה לרוץ. הכלב נעצר, כאילו השלים את מלאכתו ופנה לו לדרכו. היא הרגישה שעליה להישאר כאן. היא הביטה סביבה וראתה שהיא בלב היער. סביבה היו המון עצים, ומלבדם הדבר היחיד שהיה ניתן לראות היה אור מרוחק ותחתיו ים. מה עליה לעשות היא לא ידעה. היא חיכתה עוד רגע, וילד קטן התקרב אליה. הילד היה נראה מוזנח מעט. שערו היה חום וכתמי בוץ דבקו לשערותיו, עיניו היו גדולות וחומות, הוא הביט בה במבט נבוך, ומבולבל מעט, שיניו הבריקו, בניגוד למראהו המוזנח. הוא אחז בידה, ורק השמיע קולות משונים. היא הבינה כי הוא אינו יכול לדבר. הוא הצביע לכיוון תיקה, והיא שלפה אותו מגבה בזריזות. התירה את הקשר, והושיטה לילד את בקבוק המים. הילד לגם מעט מן המים, והשיב לה את הבקבוק בחיוך. הילד הביט לרגע בתיק, ואז היא הבינה כי הוא מביט בבובה שבתוך התיק. היא הושיטה לו את הבובה והוא קירב את הבובה לליבו, חיבק אותה והזיל דמעה. היא ניסתה להבין מה קורה ולמה הילד בכה מהבובה, אך לא הצליחה. הילד השיב לה את הבובה, והיא ניסתה להתעקש לתת לו אותה, אך הוא הפציר בה לקחת אותה איתה. הילד מחה בעדינות דמעה שזלגה במורד לחיו והמשיך ללכת, היא המשיכה ללכת בעקבותיו וראתה שהיא מתקרבת לנקודת האור שראתה עוד קודם. הילד נכנס לתוך בית קטן, והיא עקבה אחריו. הוא נכנס לתוך הבית, וסימן לה להתרחק משם, סימן לה לכיוון הדלת. היא לא הבינה מה הוא רוצה, אך לא רצתה לצאת מן הבית. הילד היה נראה מודאג למדי, אך היא הייתה אדישה לתנועותיו כי דאגה לו יותר משדאגה לעצמה. מתוך חדר קטן בצד הבית, יצאה אישה משונה להפליא. פניה היו גדושות איפור, שניסה להסתיר עשרות שנים קשות שעברו עליה, שערה היה משוך אחורה בגומייה קטנה, היא הדיפה ניחוח של בושם ישן ולא ברור לגמרי, אך למרות זאת שמלה גדולה ובלויה הייתה זרוקה על גופה המצומק. היא הכניסה אותה לתוך הבית וסגרה אחריה את דלת הכניסה. בכל רגע שעבר צמרמורת נוספת עברה בגופה והפצירה בה לברוח משם, כל עוד היא יכולה, אך הפעם הזו היא לא הקשיבה לגופה והתעקשה לברר את סיפורה של האישה המוזרה.
וואוו, מדהים.
אין את ממש כישרוניתת 😊
ממש נכנסתי לתוך הסיפור.
ואת קולטת 1:30 בלילה ואני קוראת סיפור על יער מפחיד :S
חח עוד יהיו לי סיוטים XD...
מחכהה להמשךך 😊
כבודד הגבתיי ראשוננהה לסיפורר שלך 😂
QUOTE (adva2244 @ 26/05/2007) וואוו, מדהים.
אין את ממש כישרוניתת 😊
ממש נכנסתי לתוך הסיפור.
ואת קולטת 1:30 בלילה ואני קוראת סיפור על יער מפחיד :S
חח עוד יהיו לי סיוטים XD...
מחכהה להמשךך 😊
כבודד הגבתיי ראשוננהה לסיפורר שלך 😂
תודה מאמי..
חשבתי אם לכתוב לזה המשך..
ואני שעות מחכה לתגובה.. חחח
כן זה סיפור שלוכד בתוכו את הקורא..
לא יהיו לך סיוטים אל חשש.. (גשש בלש בפעולה פותר כל תעלומה)
וואי סימבה שלי
את הכי מוכשרת שיש
וואי איזה מדהים....כזה מסקרן ולא יודעת....
כרגיל את מדהימה אותי עם הכתיבה שלך....
אין אני מאוהבת בכתיבה שלך חחחח
ועם יש לך איך להמשך אז תמשיכי מאמי
כי כל דבר שתרשמי אני בטוחה שיצא פשוט מדהים
אוהבת אותך מאמי שלי 😊
QUOTE (שוקוהוליסטית @ 25/05/2007) QUOTE (adva2244 @ 26/05/2007) וואוו, מדהים.
אין את ממש כישרוניתת 😊
ממש נכנסתי לתוך הסיפור.
ואת קולטת 1:30 בלילה ואני קוראת סיפור על יער מפחיד :S
חח עוד יהיו לי סיוטים XD...
מחכהה להמשךך 😊
כבודד הגבתיי ראשוננהה לסיפורר שלך 😂
תודה מאמי..
חשבתי אם לכתוב לזה המשך..
ואני שעות מחכה לתגובה.. חחח
כן זה סיפור שלוכד בתוכו את הקורא..
לא יהיו לך סיוטים אל חשש.. (גשש בלש בפעולה פותר כל תעלומה)
תכתבי לזה המשך..
זה ממש יפה !!!
ואם את אומרת שלא יהיו סיוטים, אני בוטחת בך 😛
וכן הסיפור מממש מכניס לתוכו את הקורא זה מדהים 😊
יששששששש עוד סיפור:]
מחכה להמשך החתלה יפה
התחלהה יפה, מחכה להמשךך!!
וואווו...
מאמי איזה סיפור מדהים!.
את ממש מוכשרת..
את כותבת כל כך יפה=]
ברור ששווה לך להמשיך!..
אוהבת3>
=]
בננות תודה על כללללל התגובות..
אוהבת אתכן.. 😊
אני כתבתי את זה ממש מזמן..
אני חייבת השראה כי אולי זה יתן לי כיוון מחשבה..
נראה לי אני חוזרת לקרוא הרפתקאות ומדע בדיוני...
