סתם היה בא לי לכתוב 😛
הפעם הזו שונה, הפעם הזו אחרת.
הפעם הזו היא בעצם שונה משאר הפעמים שאי פעם כתבתי לך, כתבתי עלייך,
כתבתי בגללך.
כי הפעם הזו אני נפרדת ממך. נפרדת פיזית ונפשית.
כן, זה מכתב פרידה.
פרידה ממך, מהרגשות, מהאהבה ומכל הזיכרונות שאי פעם היו לי אלייך, היו לי איתך.
ת'אמת..
לא חשבתי שאני אי פעם אשכח אותך.
תמיד ניסיתי והבטחתי לעצמי שזהו, שהפעם זה אמיתי.
אך שוב כמו כל פעם אכזבתי את עצמי מחדש.
אבל הפעם? הפעם זה סופי.
מעולם לא הרגשתי כמו אחרי אותו הערב הזה.
אחרי ששמעתי את הדבר שהכי לא ציפיתי לשמוע,
פתאום תפסתי את עצמו והבנתי שדיי.
הייתי בים.
ישבתי על איזו אבן בחוף וחשבתי.
העברתי אל מול העיניים שלי את כל מה שהיה בנינו,
כל הדברים הטובים והרעים ביחד והסתכלתי על הים.
הים שנראה לי כ"כ רגוע ושליו לעומת כל סערת הרגשות שהייתה בתוכי.
הרוב נשבה לה והשיער התנופף לו ברוח..
מצד אחד היא הייתה רוח קרירה,
ומצד שני היא עטפה אותי במעין חמימות באותו הרגע.
הכל התערבב לי ביחד.
הרוח לקחה איתה את הרגש, סחפה אותו איתה.
ואילו הים? הים שטף את הכאב.
הכאב שהצטבר לו כ"כ הרבה זמן ופתאום השתחרר..
כל המחסומים נפרצו להם ודמעה זלגה מעיניי.
היא עשתה את דרכה במורד פניי ונפלה לה על החוף.
החוף מיהר לשטוף אותה, לשטוף את אותה הדמעה שזלגה בגללך,
את אותה הדמעה שתהיה האחרונה שאי פעם תצא מעיניי בשבילך..
אוווהבתת,
-ניבו'ש- 😊





