"אחח", היא צעקה, "הוא נשבר, הוא כואב, תפסיק את זה, תעזור לי"
אבל הוא לא הפסיק, הוא המשיך לדרוך על רגשותיה, על לבה.
היא בכתה, התפללה שזהו חלום, שתכף תתעורר ותגלה שהיא סתם חוותה סיוט, אבל לא, זו הייתה המציאות.
הוא עזב אותה, נטש אותה, "אני כבר לא אוהב אותך" אמר, "זה לא אותו הדבר" חזר.
והיא, היא בשלה, "תתקרב, נהיה יחד, אולי תרגיש משהו, אולי ...נחזור".
וכך המשיכו בשלהם. היא אוהבת והוא ...הוא.
המשיכה לקוות, רצתה להרגיש משהו, חשבה שזה עבר, אך זה שב.
ועבר, ושב, ועבר..ושב, ועבר.
"למה? למה לי?" צעקה. "איך זה שאני סופגת הכל?" זעקה.
ברקע נשמע בכי חרישי, דממה, צעקה אילמת, אף אחד לא ראה.
בבוקר יום ה', כ"ב בנובמבר, נמצאה שרועה על הרצפה ובידה פתק "לא אפסיק לאהוב אותך לעולם".
איזהה עצובבב ומצמררררררר
מלא באהבה
את כותבת מהמם מזיי
אוהבת אותך
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
עצובב :/
את כותבת מדההים !
אוהבבת
ליאני
עצצוב ..
את כותבת ממש יפפה
איזה עצוב
את כותבת יפפה!!
תקשייייבי^^^^
ופאקינג ת פ נ י מ י !!@
תעריכי את עצמך!!!
חולה עלייך יא שלשלת שלי 3>
קטע מדהים... מצמרר, אבל מדהים!!!
עצווב:\
אבל מדדהים!
את כותבת יפה כלכך!
תודה לכולם. זה ממש ממש משמח =]
אוש- מי שמדבר על לכתוב מדהים :| אני לא כותבת יפה, אני כותבת מ ה ל ב,
ויש לי אוצר מילים דיי גדול, אז זה עוזר לי...
אוהבת אתכםם =]
ואוווווווווווווו
עצוב
ומצמרר ביחדד!!
אל תפסיקי לרשוםםםם
לפ יווווווווו
מור'צי 😊
יפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה...
תמשיכייי לכתוב..
אווווווווהבת
-רעות-
