שאלון אישיות - איזו דמות מצוירת את?

את מתאהבת בידידים? מניפולטיבית? לא בוטחת בגבר שלך? ניצן עטיה מאשימה את התוכניות המצוירות של הטלוויזיה החינוכית



שאלון אישיות - איזו דמות מצוירת את?
הטלוויזיה החינוכית היה הערוץ שעיצב את כולנו. בתקופה בה היינו ילדים קטנים ותמימים, הוא היה ערוץ הילדים היחידי, ואמור היה להכיל תכנים חינוכיים וחיוניים להתפתחות המוח הרך של הקטנטנים, כאלו שיאפשרו לנו לגדול ולהיות אנשים מאושרים, אוהבים ומשפחתיים. אז איך זה שיצאנו כל כך מתוסבכים, ובעיקר – מתוסבכות? מה היה המסר הסמוי מתחת ללוח השידורים של הערוץ, שהפך את הבנות של היום ליצורים שכל-כך קשה להסתדר איתן?


אם חופרים מעט בארכיון התוכניות מגלים את האמת הנוראה: אפשר להבין פתאום מדוע אנחנו מוציאות (ועוד נוציא) כל כך הרבה כסף על טיפולים פסיכולוגיים; למה אנחנו רעות לבנים, ומאיפה נובעת תחושת הנחיתות הקובעת שמקום הטבעי לנשים הוא במטבח. ותודה לסדרות הטלוויזיה שהביאוני עד הלום.


מניפולציות – "גברת פלפלת"

זה מר פלפל, רק הוא לא ידע": מר פלפל הוא דוגמא לכל גבר שנמצא במערכת יחסים עם בחורה. בתור נשים, אנו חושבות שמתפקידנו להגן על הגברים מעניינים שיהיה להם קשה להבין או קשה לקבל... כמו שכל אישה טובה יודעת: "מה שהוא לא יודע, לא פוגע בו". אם למר פלפל יהיה קשה להפנים את מופלאות כפית הפלא, אנחנו נדאג להסתיר אותה ממנו.


שיר הפתיחה והסיום של התוכנית ומעבירים מסר אחד – שקרי לגבר שלך, כך צריך להיות. אם כך, אין להתפלא שאנחנו שקרניות, תככניות, מניפולטיביות: חונכנו לכך מגיל קטן.


המשיכה לטסטוסטרון – "הדרדסים"


רזומה הידידים של כל בחורה ארוך הרבה יותר מרשימת החברות, ויש לכך הסבר אחד בלבד – דרדסית. במשך עונות אין-ספור (או שמא היו אלו שידורים חוזרים?), נהנתה הבלונדה מחברתם של עשרות דרדסים חסונים וכחולי ראש, בלי שאף אישה תתחרה בוואגינה היחידה בחבורה.


וכך למדנו, הנשים, שחברה גברית הרבה יותר טובה, וזאת הסיבה שאנו נמשכות כמו לגברים כמו עיט לפגר. כל אישה אוהבת חברה גברית, וככל שיש יותר תלת-רגליים בסביבה – כך גדלה השמחה.


מקומה של האישה – "המומינים"

בואו נודה בכך אחת ולתמיד – גברים מבשלים יותר טוב מנשים. השפים הגדולים – גברים הם. אם כך, מאיפה מגיעה הדעה הרווחת והמוטעה, שהמטבח הוא מקומה של האישה? במשך כל הפרקים של "המומינים", היצורים הלבנבנים הלא-ברורים, עושה מומין-אמא רק דבר אחד חשוב – ריבה. אה סליחה! גם תבשילי דלעת.


בגלל שהתחנכנו על ברכיו של מומין, אנחנו לא מכירות תפקיד אחר מלבד להסתגר במטבח ולנסות להאכיל את כל העולם ואשתו. למרות שאנחנו יודעות רק שני מתכונים.


אין קשרים אפלטוניים – "הקטקטים"


הקטקטים, לכל קצרי הזיכרון, היא הסדרה שאכלסה את "טיפטיפ" ו"טיפטיפון". ומי מכם יכול להגיד מה היו, הטיפטיפונים? ידידים. האמנם? מי מאתנו לא ראה בעיניה של טיפטיפ את אהבתה הסמויה לטיפטיפון? מי לא ראה כיצד היא מנסה לפתות אותו בטייץ הצמוד ובבלונד המתנפנף?


כמו טיפטיפ, כך גם אנו הבנות, נוטות להתאהב בכל ידיד (כמעט), ומנפצות את תיאוריית היחסית האפלטוניים, כל פעם מחדש.


אסור לבטוח בבנים – "פינוקיו"

כבר מגיל צעיר הבנו שבנים הם שקרנים. פינוקיו, דמות האב לכל הגברים באשר הם, טרח להדגים לנו את זה פעם בפעם. הוא משקר למשפחה, לחברים, לאלוהים. אין לו בושה. אל תרגישו רע, אנחנו יודעות שאתם לא עושים את זה בכוונה, זה פשוט נפלט לכם. גם פינוקיו מעולם לא התכוון לשקר, אבל ככה יצא לו.

הבעיה היחידה היא, שכשפינוקיו שיקר, אפו צמח. כשאתם מנשנשים מהצד, האף שלכם נשאר באותה צורה (בהנחה שלא נתפסתם וקיבלתם מחבת לפרצוף), ולכן קשה לנו לבטוח בכם.


תסביך הגבר המבוגר – "טוב-טוב הגמד"

בנות נמשכות לבנים מבוגרים מהן, ככל שההפרש גדול יותר – הרי זה מבורך. עצרתם פעם וחשבתם, למה? הריצו חיפוש בגוגל על הסדרה "טוב-טוב הגמד", הגמד הרופא החמוד ההוא שגר עם אשתו באושר בתוך עץ באמצע יער. מה תגלו? טוב-טוב הוא בן 275, ואשתו צעירה ממנו בהרבה – היא רק בת 200!


אז לא, אני לא רומזת שהקיק שלי זה לצאת עם גברים בגיל של סבא שלי, אבל עדיין, זה יכול להסביר את משיכתי ומשיכת שאר בנות מיני לבנים מבוגרים, גברים עם זקן, או סתם רופאים עם קמטים ומלא כסף.


להתאהב בבלתי מושג – "הקוסם מארץ עוץ"


דורותי אהבה את איש הפח. לאיש הפח – לא היה לב. מסקנה, קשר בין השניים הוא קצת בלתי אפשרי, כי איך יחזיר לה הפח אהבה אם אין בתוכו לב המשמן את גופו?

כמו דורותי, כך גם אנחנו, נמשכות לבלתי אפשרי, לבלתי מושג. לידיד ההומו המקסים, לשכן המהמם והכי שווה ביקום שהוא במקרה גם תפוס. כי למה לרצות בידיד סטרייט ופנוי, כדוגמת איש הקש, כשלמולנו עומדת חתיכת פח?

מקור : http://zone.walla.co.il/?w=/2700/767509