קטע שלי

ממ שמעתי תשיר Kelly Clarkson - Behind These Hazel Eyes
ופשוט התחלתי לכתוב..זה מה שיצא..

ישבתי על הספסל רחוק מכולם..רק אני והבדידות שלי
ראיתי אותם עומדים להם שם וצוחקים ..כולם מאושרים..
ואז ראיתי אותו בא לעברם
הלב שלי נשבר לרסיסים
כל כך רציתי ללכת ולחבק אותו ,לצעוק שאני מתגעגעת אליו
אבל זה לא איחר לבוא ,המכה..היא באה אחריו..הם החזיקו ידיים
והנה דמעה ירדה..לעומת החיוך הענקי שפרוס על פנייה
ניגבתי את הדמעה והורדתי את הראש
לא יכולתי לראות אותם ביחד זה כל כך כאב לי
חשבתי שאני עוד מעט מתמוטטת פה
אחרי חודש שאני לא איתו יש לו כבר מישהי אחרת
שיער ארוך שחור עם עיינים חומות בהוקות ואני
אני יושבת פה בלעדיו רק עם הזיכרונות
אני לא יכולה לנשום ,כמעט מתעלפת מעצב
הצלצול נשמע ברקע אבל לא יכולתי לעמוד ,נשארתי לשבת
הנשיקת פרידה שלהם עשתה לי צביטה חודרת הרגשתי את ה"דם" שנשפך מהלב
רעדתי כולי ולא ידעתי מה לעשות
עצמתי עיינים וניסיתי לחשוב על כל דבר אחר
פתחתי אותם והוא עמד לידי
הסתכל עלי ולאחר כמה שניות הלך מבלי להביט אחרונית
הוא ראה שאני בוכה שכואב לי ולא אמר מילה
הוא יודע שאני עדיין חושבת עליו שאני לא יכולה לעבור הלאה
אבל הוא מתעלם
הוא נכנס לבניין של הבית ספר ולא ידעתי מה לעשות
הרי אני איתו בכיתה
לקחתי נשימה ארוכה, שמתי עלי את "המסכה", זייפתי חיוך ונכנסתי לכיתה
התיישבתי במקום שלי ולא הרשתי לאף אחד להתיישב לידי
כל השיעור אני רק מצייירת במחברת לבבות ועוצרת את הדמעות
פעם הייתי כל כך חזקה ,שהייתי איתו לא ידעתי מה זה אכזבות
עכשיו ?ההרגשה הזאת לא עוזבת אותי לרגע
ניסתי לשנוא אותו אבל ללא הצלחה
חשבתי שהוא האחד שלי חשבתי שנהיה ביחד לנצח
הנחתי את ראשי על השולחן ולא נתתי לאף אחד לראות אותי ככה
רק לפני כמה זמן ישבנו ביחד וצחקנו על המורה
רק לפני כמה זמן הוא היה שולח לי פתק שכתוב עליו בשחור בענק "אני אוהב אותך"
עכשיו? הוא בכלל לא מסתכל עלי.....
כאילו אני אוויר..כאילו כל מה שהיה בינינו לא קרה מעולם
לא יכולתי לשאת יותר את העול והדמעות כבר ממזמן הרטיבו את הלבבות
המורה הסתכלה עלי מבלי להבין מה קורה איתי ופשוט קמתי ויצאתי מהכיתה
התפללתי לאלוהים שהוא לא ראה את זה
אבל אלוהים כנראה לא מקשיב לי כי הוא יצא אחרי
עמדתי ליד השירותים ,בקושי נושמת ,לרגע חשבתי שאני חולמת
אבל שהוא התקרב אלי הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת ואת הלב כמעט יוצא מהחזה שלי
הוא ניגש אלי ולא אמר מילה רק הסתכל לי בעיינים
חיזקתי את השפתיים והדמעה ירדה
הבטתי בעיינים הכחולות היפות שלו פתאום ראיתי רגש,כאילו גם לו היה מסכה ועכשיו הוא הוריד אותה
זה הרג אותי לראות אותו קרוב אלי
עמדנו אחד מול השנייה לפחות דקה שלמה מבלי להוציא מילה מהפה
הוא ניגב לי את הדמעות והרגשתי צמרמורת מטורפת
"אל תבכי" הוא אמר
בלעתי רוק ורציתי לדבר אך הגרון היה יבש ולא היה לי קול
לא עניתי לו ,הסתכלתי למטה נזכרת בשיחה פרידה שלנו
הוא הבין את המסר הסתובב והלך
לרגע הבנתי שכן איכפת לו ממני עובדה שהוא בא אחרי
אבל כבר היה מאוחר מדי הוא נכנס לכיתה
שוב עמדתי לבד אבל עכשיו הצלחתי לדבר
"אל תלך" ניגבתי את הדמעה
"אני אוהבת אותך" וגם את השנייה
נכנסתי לתא השירותים והייתי כל כך שבורה
למה הוא עשה לי את זה? למה הוא הרג את הנשמה שלי? למה הוא הרס לי את החיים?
כבר לא היה לי דמעות אז פשוט ישבתי על הריצפה המלוכלכת ורעדתי
הריח שלו עדיין היה באוויר וכל כך התגעגתי לניחוח הנעים שלו
ככה נשארתי לשבת המומה
עם כל הרגש שמת לצאת אבל עדיין יושב לו בשקט פנים
עם כל המילים שלא יצאו מסתובבות לי בגוף
עם הדמעות שלא מפסיקות לרדת מהעיינים השורפות
עם כל הבלבול המציק
עם החשכה והאפלה שבלב.