אני מבואס משומה, מבולבל - קורות חיי בפנים

סיימתי היום את יום הלימודים האחרון, אתמול אכלתי על האש עם המשפחה והחברים, שלשום חגגתי חודש עם החברה ו59 עם המדינה.

חיים מושלמים? כן אני לפחות חושב ככה, זה יהיה פסימי לצפות ליותר... אז למה אני עצוב... זה התחיל היום בשיעור חינוך שאמרנו דיברי סיכום על 12 שנה, פאקקקקק 12 שנים של לימודים!!!

הסתכלתי סביבי, כל כך הרבה אנשים שאני לא מכיר חלקתי איתם חיים שלמים, יש אנשים בשכבה שאני אפילו לא יודע את השם שלהם!

אני גם עשיתי משהו שממש חסר תועלת וסתם מדכא לעשות, אני הסתכלתי אחורה, והצטערתי... אני רוצה לשנות כל כך הרבה בחירות, כל כך הרבה החלטות שעשיתי ואי אפשר... אני... אני עצוב 😢

כמו בכיתה א' שהחלטתי שאני משקיע את כול כולי בלימודים שהורי כל כך היללו, והפכתי למכונת ציונים משומנת שמוציאה מאיות(חח הלוואי עלי עכשיו) ולא ראיתי כלום חוץ מהמחברת, אולי עכשיו בזכות זה מעולם לא היה לי שגיאות כתיב ויש לי הבעה בע"פ והבעה בכתב פשוט מבריקים, אבל אולי הפסדתי חוויות ודברים אחרים?

כמו בכיתה ז', הגעתי לתיכון, הייתי חננה מאוד ביסודי ורציתי שינוי, אז פשוט התחלתי לדבר עם אנשים חדשים שם, ליצור קשרים וכמובן מכיוון שזה לא הולך יד ביד לזלזל בלימודים...

ובסוף כיתה ט' הגיע הזמן לסדר את מצבי החברתי והלימודי ל3 שנים הבאות, בחירה ראשונה הייתה איזה הקבצות אני רוצה באנגלית ומתמטיקה ומגמות, תקשורת(כי זה מקצוע שאני נהנה ללמוד) ופיסיקה(כי כל החברים לקחו ורציתי שיהיה מקצוע ריאלי), 5 מ"מ(לרצות את אמא) 5 אנגלית(כי אנגלית יותר קל לי מעברית)

הבחירות אלה ממש עצבו את רמת הקושי הנוראה שזרקתי את עצמי אליה עכשיו בי"ב. הלוואי והייתי בוחר 3 מ"מ ולא מתקרב לפיסיקה או תקשורת... 43 שעות בשבוע, כמעט כל יום מסיים ב2+, מרוב לימודים אנלא נושם....

והבחירות החברתיות.... קיבלנו פתק עם שלוש שורות שבהם יש לדרג מ1 עד 3, שלושה חברים שאתה הכי רוצה להיות איתם בי, שכן כיתת האם של י' זה נשאר סגור עד סוף י"ב.
היינו 7 חברים קרובים, אבל עמוק בפנים לא הייתי מרוצה מהחבורה שנכנסתי אליה, בניגוד לציפיותיי שבניתי ב ז' לא הצלחתי להכנס לתוך ה"מקובלים" והעניינים עם הבנות היו חרא, הייתי בתול שפתיים ובנות בכלל לא היו בראש שלי, חרמנותי הסתפקה בעשיית יד על פורנו זול והיה לי סיפוק בהורמונים.

בחרתי שלושה ולהפתעתי 6 מתוך חבריי המשיכו איתי לי', אחד מאלה שלא המשיכו היה דווקא אחד שבחרתי בו, היום כשאני חושב על זה, זה בטח בגלל שהוא בחר ילדים שונים לגמרי מהחבורה שלנו וחייתי באשליה שהוא חבר שלנו, אך במהלך שלושת השנים האלו מחברים ממש טובים הגענו לקשר של שלום שלום בקושי והוא עם החברים שלו... המקובלים....הוא עשה חכם... הייתי צריך לעשות כמוהו...

בכל מקרה, 11 שנים עברו, 11 שנים של חרישה, מחשבות, הרבה מאבקים נפשיים, המוח שלי הוא כמו ספוג היה, כל כך הרבה מדי נספג ואם לחצתי אותו יותר מדי עם סערות נפשיות אז גם ברח מידע...
בי"א חל שינוי, יצאתי עם חבורה חדשה לשם שינוי, מתברר שהם ממש אהבו אותי והזמינו אותי למסיבה, שם הכרתי את חברתי החדשה שהתחילה איתי, היא פתחה לי את העינים לבנות, את התשוקה למין השני, אחרי הקשר איתה החלטתי שהחומה החוצצת של בושה ביני לבין בנות נעלמת.

השנה של י"ב הגיעה, חזרתי לחבריי מט, הם כעת 4 איתי 5, חבורה מצומצמת של חברים, עדיין יחסית רקובים ומבאסים בקשריהם עם המין השני, אני מנסה לעזור להם עם זה, אבל מה הם היו חברים טובים ותמכו בי כשהייתי צריך אותם ועל זה החלטתי שאני נשאר איתם, בניגוד לחבורות בנים האחרים בשכבה הם לא הציקו לי והיו בוגרים ואינטלגנטים, אולי הבגרות באה על חשבון המקובלות בשנים הקודמות, בכל מקרה אני אוהב להקיף את עצמי באנשים חכמים.

חבר אחד שלי, הכיר לי מלא ידידות, וגרם לי להפוך את היחס שלי לבנות לממש שרירותי ואפילו גובל בזלזול, ועד כמה שהן דפוקות זה מה שמשך אותן, התחלתי להבין איך המשחקים שלהן הולכים, איך לגשת אליהן, והתחלתי עם כול מה שזז! יש לי פשוט מלאאאא ידידות(מי צריך כל כך הרבה? אם אתם רוצים לדעת מה אני חושב על ידידות ואיך מגיעים לידידות, אתם יכולים לקרוא את הפוסט שלי בנושא) מהשנה מכול רחבי הצפון, אני התחלתי לצאת למועדונים ולמרות שעד היום אני לא מרגיש נוח לגשת לבת במועדון ולהתחיל לחרמן אותה אני עדיין מסוגל לגשת ולזרוק לה איזה הערה מצחיקה ולפתוח בשיחה מהנה.

לפני חצי שנה התעוררתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי "אני רוצה חברה", חיפשתי וחיפשתי וקיבלתי דחיות(אתם יכולים לראות ביטוי לעניין בפוסטים שהתחלתי לעשות פה כדי לפרוק את רגשותיי)
לפני חודשיים הגיע האור ממקום לא צפוי, היא הייתה חמודה, כנה, לא אוהבת משחקים, לא כוסית מדי לא מכוערת, לא תופסת מעצמה, בוגרת אינטלגנטית והכי חשוב, נתנה לי כבוד!

אנחנו חברים חודש, ואת כול האהבה, את כול התשוקה, את הכל אני מקדיש לה, אני מפנק אותה כי כשהיא מאושרת אני מאושר ולכן היא הפכה למטרה בחיי. אני מתפרק עליה....

טוב בקרוב זה נגמר... בנובמבר אני בצבא, אמא לחוצה, החברה חוששת, הקשרים עם החברים מתחילים להיעלם, כול אחד מתחיל להתעסק בענייניו ולחשוב על כיוון חייו.

ואני? אני רוצה לעוף מפה.... לארצות הברית, ולהישאר שם.

אני עצוב, עכשיו שכתבתי לכם את זה אני מבין, עצוב בגלל האכזבות(אבל מה שהיה היה), אני עצוב בגלל הציפיות(כגודל הציפיות כגודל האכזבות), אבל אני מאושר מההווה!

קיצר עזבו אני כבר לא מבואס חח, עכשיו הבנתי שאני אדם אופטימי, השיר ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF LIFE מתנגן לי עכשיו באוזניים, אפשר לחשוב מה כל כך נורא... אני בריא ואני מוקף באנשים בריאים, כולם פרצופים עם חיוכים לידי, אני מניח שאני מביא אושר לאנשים שחשובים לי, אני מסופק, חיבוק הבא שאני יביא לה יהיה חזק חזק, ווהיא אפילו לא תדע כמה רגש יש בחיבוק הזה...

תודה שקראתם, מקווה שהשכלתם מזה לקח אחד חשוב, תמיד תסתכלו על הצד הטוב שבחיים(ואם אין צד כזה תעשו אחד).

חיים טובים לכם 😊