לידרושה טוויטי שלי הפרק מוקדש לך כי גם את הבאת לי אתמול חיוך חחח 😁
מה תשירי?" שאל יוני.
"נסי את אני פרחה…אבל בטח שאחת כמוך תעדיף לשיר את השיר ברבי גירל" אמר עומר.
"מאמי שלי אני מזמן הפסקתי לשחק ברביות בניגוד אלייך" אמרתי.
הוא הביט בי. חיממתי אותו…זה היה ראה אפילו כאילו הוא אהב את זה, או שאני פשוט לא רואה טוב.
"אז מה תשירי?" שאלה ליאן.
צעקה נשמעה….הסתכלתי לצד. "יובלללללללללל!!!!" נמלטה צעקה מפיו של עמית.
פרק 18
"את בסדר?" שאל עומר בדאגה.
"לא הרגל שלי" אמרה יובל "נראה לי שברתי אותה"
"לא שברת אותה" אמר עומר "תביא לי אני יבדוק"
הוא התקופף אליה בדק את רגלה. "זה רק נקע".
עזר לה לקום. הסתכלתי עליהם. "טוב צריך ללכת" אמרתי.
"יאללה בואי" אמר יוני.
חזרנו הביתה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
התחברתי לאיסי לא הייתי עייפה. היו לי המון מחשבות בראש. חשבתי על תום. האם אני עדיין אוהבת אותו?
כנראה כבר השלמתי עם העובדה שהוא בחיים לא יהיה שלי.
לפתע ראיתי את אריאל שולח לי הודעה
~אריאלו'ש~
ליאן?
לא ידעתי עם לענות לו, די זה נגמר בנינו, על מה כבר יש לדבר, העם יש טעם לחזור?
~ליאן~
הכל טוב?
~אריאלו'ש~
כן…אני פשוט…את חסרה לי
~ליאן~
אין לי מה לומר
~אריאלו'ש~
אולי ננסה….להיות ידידים?
~ליאן~
אתה חושב שנצליח?
~אריאלו'ש~
ברור
~ליאן~
למה לא? פה אין לי ממש חברים טובים…כמו שהיו לי שמה.
~אריאלו'ש~
הלוואי ולא היית עוברת.
~ליאן~
הלוואי והורים שלי היו ביחד
~אריאלו'ש~
אני פה בשבילך תמיד
~ליאן~
תודה אריאל.
טוב מאמי אני צריכה ללכת
~אריאלו'ש~
בסדר יפה שלי
יצאתי מהאיסי נשכבתי על המיתה אולי אני יבקש מאמא לנסוע לאבא שלי?
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
הבוקר הגיעה קמתי. הרגשתי כל כך עייפה. לפתע הרגשתי כאב ראש חזק. וגופי כאב לי נורא.
הלכתי לסלון. "עידן?" הייתי מופתעת קפצתי עליו בחיבוק אוהב.
"התגעגעתי אלייך שמן שלי" אמרתי.
"גם אני אלייך" אמר עידן.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"את יודעת אחותי לפעמים חוזרים מהצבא" אמר עידן.
"כמה טיפשי מצידי לשכוח מזה" אמרתי "ואני חשבתי שברחת מהצבא"
"חלילה וחס" אמר עידן וצחק.
"רוצה לאכול משהו?" שאל עידן.
"לא…אני לא רעבה" אמרתי.
"טוב שחר אני הולך להיפגש עם חבים נדבר בעב" אמר עידן.
"סבבה" אמרתי. הוא יצא מהבית.
צלצלתי לרועי.
"הלו? היי מ קורה…טוב תקשיבו אל תעשו לעצמכם פדיחות אני לא פה…אבל להשאיר הודעה זה נחמד"
'אני צריכה להגיד לרועי שיחליף את התא הקלי כבר הוא נשמע כמו מפגר שמה' חשבתי.
הלכתי לשירותים…ראיתי שיורד לי דם 'מוזר כבר קיבלתי מחזור' חשבתי.
העדפתי להתעלם מזה. הלכתי לסלון וראיתי קצת טלוויזיה, הרגשתי כאב ראש חזק ביותר.
קמתי למבטח למזוג לי מים ואז טראח גופי הוטל על הרצפה בלי ששמתי לב הגעתי למצב של אובדן הכרה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~~**~*~*~*~*~*~*
בדיוק ירדתי למטבח. לפתע ראיתי את שחר צונחת על הרצפה.
"שחר!!!" צעקתי. נבהלתי כל כך.
מהר הזמנתי אמבולנס. שהגיע תוך חמש דקות ונסענו לבית החלים. לא אהבתי את בית החולים זה הזכיר לי את אמא לי את אמא. את מותה של אמא. היום בו הכל קרה. היום בו המשפחה שלו השתנתה מהקצה אל הקצה.
בבית החולים צלצלתי לאבא. אוף הוא לא ענה כמה צפוי, קשה לא לחשוב שאולי הילדים שלו צריכים אותו?
אף אחד לא יצא כדי להגיד לי משהו….אף אחד לא אמר לי כלום
אני הייתי מודאגת עד מעל הראש….לא ידעתי מה לעשות.
צלצלתי לעידן. "הלו?" ענה עידן.
"עידן תבוא עכשיו לבית החולים" אמרתי "שחר התעלפה"
"מה?" שאל עידן "אני כבר בא"
"טוב" אמרתי.
אני יודעת שאמרתי לא פעם שאני שונא אותה, התנהגתי אליה נורא אני יודעת. בל היא אחותי או לא? אני דואגת לה.
עידן הגיעה. "איפה אבא?" שאל עידן.
"הוא לא עונה" אמרתי.
"מה איתה?" שאל עידן.
"עדיין לא אמרו כלום" אמרתי.
"טוב אני יתקשר לאבא" אמר עידן.
"בסדר" אמרתי. הייתי כל כך עבודה, למה הייתי חייבת להתנהג אליה כל כך נורא, רק עכשיו הצלחתי להבין כמה איית לא היה שווה יחס מגעיל כזה, כמה זונה הייתי ששכבתי עם תום. שנאתי את עצמי הגעלתי את עצמי.
'אלוהים עם היא תתעורר אני מבטיחה לבקש ממנה סליחה על הכל…כל מה שעשיתי לה אי פעם בחיים שלי.' אמרתי בלי קול.
"הוא לא עונה" אמר עידן.
"יאווו…ממש אבא טוב הוא" אמרתי בזלזול. עם אמא הייתה פה הכל היה יותר טוב אני בטוחה.
"טוב אני ילך לעבודה שלו" אמר עידן.
"לא אל תשאיר אותי פה לבד" אמרתי מתחננת לא ידעתי מה אני יגיד לשחר שהיה תתעורר.
העם אני בכלל יוכל להגיד משהו אחרי כל מה שעשיתי?
"אני עוד מעט יחזור לילו'ש" אמר עידן "תקשרי בינתיים לחבר הזה שלה"
"בסדר" אמרתי.
צלצלתי ליוני אבל הוא לא ענה. למה דווקא עכשיו אף אחד לא עונה לי? מה החליטו שדווקא עכשיו שאחותי שאני והיא די בריב כסך בבית חולים לא לענות לטלפונים אחלה תימינג יש להם.
"את פה בשביל שחר.?" שאל אותי רופא.
"כן אני אחותה" אמרתי.
"טוב אז היא התעוררה" אמר הרופא "היא עכשיו בסדר אנחנו ניקח ממנה יותר מאוחר שהיא תתאושש שתן…ואז נוכל לראות מה מצבה".
"טוב" אמרתי.
"את יכולה להיכנס" אמר הרופא.
"אני מעדיפה שלא" אמרתי.
הרופא לא הבין למה? אבל תהיו בטוחים שזה גם לא עניין אותו במיוחד. הוא הלך.
עידן בא ביחד עם אבא. יכולתי להישבע שקמטי דאגה הופיעו על פניו.
"מה הרופאים אמרו?" שאל עידן.
"היא התעוררה הם לוקחים לה דוגמית שתן ואפשר להיכנס אליה" אמרתי.
"טוב" אמר עידן "אני נכנס"
"טוב" אמר אבא.
"צליל את לא רוצה להיכנס?" שאל עידן "לא, אני רוצה הביתה אני עיפה"
"אני יסיע אותך" אמר אבא.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
ראיתי את אבא ועידן נכנסים אחרי כמה זמן ששכבתי שמה לבד.
"נו אז למה אני פה?" שאלתי.
"אני לא יודע" אמר אבא "הרופאים רוצים לעשות לך בדיקת שתן"
"אההה…אוקי מתי אני עפה מכאן?" שאלת.
"מחר" אמר עידן.
"מה אתם ככה?" שאלתי.
"סתם" אמר אבא. למחרת אחרי כל הבדיקות חזרתי הביתה. עליתי לחדרי לנוח.
הייתי כל כך עייפה. התוצאות היו אמורות לבוא בסוף השבוע לא היה אכפת לי בכלל.
הדלת נפתחה. "יוניון?" שאלתי.
"מה קורה נסיכה איך את מרגישה?" שאל יוני.
"בסדר" אמרתי "טיפה כואב לי הגוף" אמרתי.
"דאגתי לך" אמר יוני.
"בגלל זה לא באת לבקר אותי?" שאלתי.
"לא הייתה לי ברירה היו לי חזרות" אמר יוני.
לא חשבתי בכלל שזה יפריע לי אבל זה הפריע לי. יוני מעדיף את המוזיקה על פני…המוזיקה הייתה
ה-אהבה שלו…ולי למרות כל מה שרציתי היה קשה לקבל את זה..





