חחחחחחחחחחח נוי ובמבה שלי אתן משוגעות
חעחעחעחחע איזה חפירה
אז אני מקדישה ת הפרק הה לנוי ואדווה היפות שלי שחפרו עכשיו הרבה הרבה עמודים
אוהבת אותכן
ווגם לליור שזרה עכשיו מאילת והתגעגעתי חעעחעחעחעח
אוהבת אותכן קבל פרק
הוא די קצר והבטחתי ארוך אז אני צריכה ללכת שאני יחזור אני ישים עוד אחד
מואהה ענקית
לא האמנתי למה שאני שומעת, הלכתי לבמה בצעדי מהססים. אולי זאת לא אני אולי טעיתי והוא אמר מישהי אחרת?
הסתכלתי על כולם בקהל ועל יוני ולפי החיוך הבנתי. כן אני הזוכה.
זה לא היה אנושי. זה..."אני לא מאמינה" אמרתי לבסף.
"תאמיני" אמר המנחה בחיוך מזויף מעצבן.מחיאות כפיים נשמעו. ואני פשוט לא האמנתי.
פרק 42
"זוכרת את ההבטחה שלך?" שאל יוני מאחורי גבי, עמדתי ביציאה מחכה לכולם שיבואו.
"תזכיר לי" אמרתי.
"יהיה נחמד עם תזכי ואז נשיר ביחד" אמר יוני.
"נכון" אמרתי "ממש בא לי"
"גם לי" אמר יוני "תדעי לך שני הכי רוצה שתזכי"
"עם אני יזכה" אמרתי בחיוך "אני יזמין אותך לחגוג"
"ועם לא?" שאל יוני.
"אז חבל" אמרתי וקרצתי לו ואז הלכתי לשלי יפעת וסיגי שעמדו בצד.
"אההה הבטחה הזאת" אמרתי"
"כן אבל אני מזמין" אמר יוני.
"אז אני בוחרת מקום?" שאלתי.
"לא אני כבר בחרתי מקום" אמר יוני.
"אבל יוני זאת ההבטחה שלי" אמרתי וחיכתי אליו, לא שזה כזה הפריע לי "ואייי איך ידעת שאני יזכה?"
"מן תחושה כזאת" אמר יוני.
"אז לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי.
"מממ בגלל שממחר את הולכת להיות איתי הרבה זמן בתוך תא הקלטות ולחרוש על אותו שיר חחשבתי על משהו טוב" אמר יוני.
"לאן?" שאלתי.
"תראי" אמר יוני "בואי"
"רגע אני רק רוצה להגיד בי לכולם" אמרה חלי.
ראיתי את כולם יוצאים מתנפלים עלי בחיבוקים.
"היית מעולה" אמרה צליל.
"את רואה בגלל שאני רשמתי אותך את זכית" אמרה שלי.
חיבקתי את שחר. "אני יראה אותך מחר נבוא כולנו בבוקר להיפרד" אמרתי.
"לא" לחשה לי שחר "זה יקשה עלי"
נפרדתי שו מכולם והלכנו. נכנסתי למכונית של יוני.
ואז ראיתי איפה הוא החנה. "בר קריוקי?" שאלתי.
"מוכר לך?" שאל יוני.
"אבל..." מלמלתי.
"חשבתי לעשות שיחזור של הפגישה הראשונה" אמר יוני וקרץ לי.
לא יכלתי להתאפק יותר. הצמדתי את שפתי לשפתיו של יוני. ששפתינו נפרדו הרגשתי איך כל פני אדומות.
"אני אוהב אותך" לחש לי יוני.
"גם אני אותך" אמרתי "אתה לא יודע כמה."
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+* +*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
כל אחד הלך לבית שלו קבענו להיפגש עוד שעה ולצאת סתם לחגוג.
הלכתי לעומר. הוא הביט בי. התקרבתי אליו. הצמדתי את שפתי לשלו. הוא הרים את מבטו אלי והצמיד אותי אליו. מנשק אותי בלהט.
'העם אני באמת רוצה את זה?' חשבתי.
הבטתי בו אני אוהב ת אותו, ברור שאני רוצה את זה. התקרבתי אליו עוד מלטפת את גבו. מנשקת את צווארו. הו עצר.
"בטוחהה?" שאל עומר.
"כן" אמרתי הוא הביט בי.
"כן אני בטוחה" אמרתי.
המשכתי לנשק אותו. משכיבה אותו על המיטה ואני מעליו. מננשקת אותו. נותנת לו להוביל אותי.
רציתי לעצור אבל הפחד שיתק אותי, לא נתתי לעומר לראות שאני מפחדת, שאני לא רוצה, שאני עושה את זה רק בשבילו.
ידעתי להסתיר את זה. אבל ברגע שהייתה חדירה הרגשתי גועל. זה לא אמור להיות ככה נכון?
פעם הראשונה צריכה להיות מרצוון. למה אני לא רוצה?
הוא גמר ונשכב לידי מביט בי מלטף את שערי. "אני צריכה לשירותים" אמרתי. קמתי מהר נכנסתי לשירותים ובכיתי.
כבר התרגלתי לבכות בשקט. שתפתי את פני.
"אני כל כך טיפשה" אמרתי.
שתפתי את הפנים שלי כך שלא יראו שבכיתי.
"את בסדר?" שאל עומר.
"כן" אמרתיי "בסדר גמור"
ואולי באותו הרגע פשוט שמחתי כל כך, שמחתי שאני עוזבת את המקום הזה, משאירה את ל הזיכרונות מאחורה.
"אני ילך הבייתה" אמרתי "אני רוצה להחליף בגדים".
לא שלא אהבתי אותו, אהבתי אותו כל כך, רציתי שאיתו תהיה הפעם הראשונה..
אבל מיוחד. ומרצון. "אני יקח אותך" אמר עומר.
"לא" אמרתי "אני ילך ברגל"
יצאתי מהבית שלו. חושבת על כמה טיפשה אני יכולה להיות. שנתתי לעצמי לעשות את זה, אני לא רציתי, ועשיתי, אלוהים למה? למה לא נתת לי מוח?
הכל נראה לי כל כך דבילי לתת לאהבה לסחוף אותי אחריה. "גם כן אהבה" אמרתי.
ואולי באיזשהי פינה פשוט יכלתי לשנוא את עומר.
על שגרם לי לאהוב אותו, ללכת אחריו, כמו טיפשה.
כן, טיפשה.
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+* +*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
"נו איפה הם" אמר תום.
"הם יאחרו טיפה" אמרה צליל "היא הלכה רגע לעומר"
חלי ויוני הצטרפו אלינו. כולם כבר היו. אחנו רק חיכינו לעומר ולשחר.
"הינה עומר" אמרתי.
"איפה שחר?" שאל אורן.
"היא וד מעט תבוא" אמר עומר.
"ומר הכל בסדר?" שאלתי.
"כן אלינור אל תדאגי" אמר עומר.
אחרי כמה דקות באה שחר. היא נרתה מוזר. "היי" מלמלה.
"את בסדר?" שאלתי.
"כן" אמרה שחר.
הבטתי מידי פעם לעבר שחר לבדוק עם הכל בסדר.
במועודון היא ישבה ליד הפאב יחד עם ליאן שהבטיחה לשמור עלייה בזמן שאני ירקוד עם תום.
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+* +*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
"את בסדר?" שאלה ליאן.
"כן" אמרתי "סתם כואב ליהראש"
"לא יודעת מה זה, אבל זה לא משהו שטיפה אלכוהול לא יכול לסדר" אמרה ליאן.
"לא בא לי" אמרתי.
"מה קרה שחר? אני בטוחה שקרה משהו, אז אל תגידי שלא" אמרה ליאן.
"אוקי ליאן קרה משהו" אמרתי.
"מה?" שאלה ליאן.
"אני לא רוצה לדבר על זה טוב?" שאלתי "בואי נרקוד".
רקדתי כמה שיותר רחוק מעומר. לא יכלתי להיות לידו.
הוא התקרב אלי חיבק אותי מאחורי גבי. נרתעתי והתרחקתי טיפה. "את בסדר?" שאל עומר.
"כן" אמרתי "זה סתם הבהלת אותי"
"טוב" אמר עומר "אני יכול לדבר איתך?"
"אפשר אחר כך?" שאלתי.
"מתי שבא לך" אמר עומר ונישק אותי.
הוא הלך. רציתי לבועט בעצמי. למה אני כזאת מפגרת. הרגשתי איך שוב מוחיכים לי כמה אהבה לא באמת קיימת.
כמה הכל זיוף.
ולמה אני צריכה לשנוא את עצמי.
כולם היו וגות זוגות. חלי עם יוני, ליאן עם גיא, טלי עם אורן, אלינור עם תום. הרגשתי כל כך לא קשורה.
כל כך שנאתי להיות כאן. רציתי להיות בבית בין השמיחות עוצמת את עיני ונותנת לדמעות לזלוג
מחכה למחר שאני יעזוב.
"אני הולכת הבייתה, אמרתי.
"מה למה?" שאל עומר.
"אני רוצה להיות לבד" אמרתי "ביי מאמי"
"ביי יפה שלי" אמר. לא נתתי לו לתת לי נשיקה. לא ילתי עם המגע הזה.
"צליל את נשארת?" שאלתי.
"לא אני יבוא איתך" אמרה צליל.
אמרתי בי לכולם והכלנו הבייתה.
נשכבתי על המיתה שלי.
"הכל בסדר?" שאלה צליל היא נשכבה לידי ל המיתה.
"כן" אמרתי "אולי"
"מה קרה?" שאלה צליל.
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.
צליל חיבקה אותי. הרגשתי נעים. וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה קצת חום מאחותי הקטנה.
נרדמנו ככה שנינו על המיתה.
הבוקר הגיעה ההינו מוכנות לעזוב. לבשתי ג'ינס וגופיה. ונסענו לשדה התעופה.
רציית לברוח מכאן כמה שיותר מהר.
להיות רחוקה מכאן. רחוקה מהטעיות שלי.
רחוקה ממנו.
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+* +*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
"רועי" אמרה אלינור.
"מה?" שאל רועי.
"אני מתגעגעת לשחר" אמרה אלינור.
כבר שבועה עבר מאז ששחר עזבה.
היה מוזר להיות בלעדייה ריק כזה.
"ם אני" אמר רועי.
"מתי היא תחזור?" שאלה אלינור "אתה חושב שבקרוב?" שאלתי.
"אני מקווה שכן" אמר רועי.
היא השעינה את ראשה על כיתפו. ככה שני חברים טובים מתגעגעים לחברתם הטובה ביותר.
שאלוהים יודע מה יהא עוזברת שמה.
רחוק מהם.
והם לא יכולים לדבר. אולי מידי פעם במסן
וזה זה לא ממש כי אין לה הכי הרבה זמן.
"מעניין איך שמה" אמרה אלינור.
"אני בטוח שטוב לה" אמר רועי.
לא יודע כמה הוא טועה. כמה היא שונאת את עצמה איפה שלא תיהיה.
"אני מתגעגעת אלייה אני וצה שהיא תיהיה בחתונה שלי" אמרה אלינור.
"גם אני" אמר רועי.
ושניהם שתקו.
"זה לא אותו הדבר עכשיו" אמר רועי.
"כן שחר הייתה עושה צחוקים רעש כיף" אמרה אלינור.
"הכל טוב?" שאל תום שנכנס לחדר.
"געגועים" אמר אלינור.
"גם אני מתגעגע אלייה היא הייתה אלה ידידה" אמר תום.
"אנחנו מדברים כאילו היא מתה" מלמל רועי.
"חס וחלילה" אמרה אליונר מופתעת.
"אולי בגלל שאנחנו מפחדים שזה מה שיקרה בסוף" אמר לבסווף תום.
"שחר תצא מזה אני בטוח" אמר רועי.
הוא לא היה בטוח אבל הוא האמין. היא חזקה. נכון?





