"למה עשית את זה לעצמך?!
לא תענה לי!!! למה אתה שותק כל כך הרבה??
זה מכאיב לי!
השתיקה שלך מכאיבה לי אתה מבין!!
אני לא יכולה לסבול יותר.. לא יכולה לסבול יותר אותך.
למה הלכת?? למה ברחת ממני?
אני לא התכוונתי באמת. זה היה בלי כוונה!!!
תפסיק לשתוקקקקקקקקקקקקקקקק!!!
תפסיק לשתוק, תגיד משהו, תלחש, תצעק, תצחק.
רק תענה! רק תגיד לי מילה, תשמיע צליל, קול, הגה..
תראה לי שאתה איתי.. כאן, עכשיו, פה..
מחבק אותי, מנשק אותי, כמו תמיד..
תבכה, תצחק
תמשיך את חייך, גם בלעדי" שרון נפלה על הקבר והכתה בו בחוזקה.
"רק תחייה!!!!!!!" צעקה.
"אני לא התכוונתי. זאת לא הייתה הכוונה שלי...
הייתי מבולבלת, לא ידעתי מה אני מרגישה, סליחה, טעיתי.
מיכאל תגיד משהו תסתכל עלי, תדבר איתי, תשמיע קול!
מיכאל לא רציתי לאבד אותך, לא רציתי שתלך,
לא ידעתי שתקבל את זה כל כך קשה, רדפתי אחריך אבל נעלמת
ומאז.. מאז לא חזרת, מיכאל למה עשית את זה? למה הקרבת את חייך??
למה? למההההההההההההההה?
מיכאל אני אוהבת אותך! שמעת? שמעת אותי??
הבטחת שלא תלך!! הבטחת שתישאר איתי כל השבוע...
הבטחת שלא תסכן את עצמך, בשבילי..
אבל הלכת מיכאל!! למה הלכת מיכאל? עשיתי טעות אבל לא היית צריך ללכת.
תראה מה קרה!!
אני אוהבת אותך מיכאל אני יאהב תמיד, ועכשיו?
עכשיו אני כבר לא מתלבטת. אני בטוחה"





