כל הכוכבים, נמצאים שם למעלה בשמיים
כל הפרפרים עפים להם כך סתם באוויר
בעצם מסמלים לנו כל אחד ואחד מכם שנפל,
שנרצח בדם קר.
ובעצם..
האם באמת צריך פרפר כדיי שיסמל לנו את מי שנפל..?
באמת צריך סמל כדיי שנזכור שאתם, אתם אלו שהקרבתם את חייכם למעננו?
למען המדינה הזאת? למען השלום שעדין לא הגיע ואפילו לא נראה באופק..?
באמת צריך משו כל כך קטן כדיי שנזכור דבר כל כך גדול?
אתם הקרבתם, נתתם את כל כולכם, את הדבר החשוב מכל בשבילנו ולמעננו, את החיים שלכם נתתם..
תודה על כל זה, עשיתם המון, והזיכרון שלכם עדיין עושה..
באותה דקה, דקת דומייה, בצפירה,
עברו בי כל כך הרבה צמרמורות..
ולאחר מכן. בטקס, כל כך מפחיד אפילו לתאר את זה,
ואח"כ המעבר הכל כך חד הזה בין יום הזיכרון שהוא יום כל כך עצוב, מלווה בהמון דברים קשים בעיקר מלווה במוות.
וישר לאחר מכן בא יום העצמאות, בו כולנו שמחים וצוהלים,
מאושרים על כך שניתנה לנו ההזדמנות להיות עצמאים, להקים את המדינה שכל כך הרבה אנשים נלחמו עליה ובשבילה..
אותו יום עצמאות שבו כולם יוצאים, מבלים ונהנים
אך אותן משפחות כואבות, והן תמיד כך, צריכות לעשות את המעבר החד הזה, שהוא כל כך קשה,
ולנסות לעשות על הצורה הטובה ביותר את אותה הפרדה,
להפריד בין אותו יום אבל לאומי על הבנים שלהם, לבין אותו יום לאומי שהוא יום של שמחה
יום בו נולדה המדינה..
תנסו שנייה לחשוב, לנסות להיכנס לראש של אחד מבני משפחה שכולה..
אתם מצליחים לדמיין כמה שזה קשה לעשות את אותה הפרדה?
אני לא חושבת שמישהו שלא חווה את זה יכול לתאר אפילו כמה שזה קשה, לא רק אותה הפרדה, לחוות שכול של בן או אב או קרוב משפחה כזה או אחר, כל כך קשה לחיות בלי אותו אדם שרק בוקר לפני אמר שלום ונתן אפילו נשיקה..
קשה אך במציאות הכואבת של המדינה הזאת זה כך, ובינתיים? לנו לא נותר דבר שאפשר לעשות עם זה..
ובינתיים.. הביטו למעלה תראו את הכוכבים,
הנה כוכב אד נופל, ולידו ממש פרפר לבן..
מסמלים את אותה נשמה של חייל אחד, חייל אחד מבין המוון..
:|





