התלבטות

מעולם לא קרה לכם שאחרי קשר ממושך, אתם תוהים מה מצאתם בבנאדם הזה? מה גרם לכם להמשך אליו כמו פעם? ולא להפסיק לחשוב עליו במשך יממות שלמות?
במילים אחרות, מעולם לא קרה לכם שפשוט איבדתם את הדבר הפיצפון הזה שגרם לכם לרצות להיות עם בנאדם?

אני לא יודעת מה קורה לי. אבל פתאום, אני אני מתחילה להתמלות בספקות. אולי אנחנו לא בנויים אחד לשני. אולי אחרי הכל הוא לא אותו הבחור שאני מחפשת.
אולי אני תמיד רוצה להפגש איתו רק בשביל לספר את עצמי והכל..
במיוחד אחרי המאמר שקראתי פה ב"בינה לבינו" על ה"אחד".
הוא מתוק, הוא דואג, ובאמת שהוא מקסים. אבל אני לא מוצאת אצלו את התמיכה הריגשית שאני מחפשת.
אולי אני סתם פרונואית, אבל מצד שני זה מציק לי.

אנחנו רבנו עכשיו.
התעצבניתי עליו.
בגלל שהוא כמו ילד קטן ומעצבן, התחיל להציק לי, ולעשות כל מיני דברים מציקים.
התעצבנתי. ובסופו של דבר "צעקתי" עליו שאני שונאת כשהוא ככה. כי זה מעצבן אותי ומטריך לי את השכל.
הוא נעלב. ועכשיו הוא כאילו חושב שאני שונאת אותו.
אני יודעת שאני לא הייתי צריכה להיות חדה איתו כ"כ אבל התעצבנתי.
חוץ מזה המחשבה הזו שסיפרתי עליה למעלה שררה אצלי כל הערב שהיינו ביחד.


מה קורה איתי? מה אני עושה? 😢