קראתי את זה, ובכיתי שעה. ממש שעה
אני מציעה לכם לקרוא הכל.. לקח לי המון זמן להעתיק הכל ...
להיות אמא,
זה לחלום עליך בני עוד בטרם נולדת
להרגיש אותך גדל בתוכי ובגופי ובנשמתי, לחוש את חבל הטבור המחבר ביננו,
זה ללדת אותך ולהתענג מכאב הלידה, להרגיש שמחה שמקפיצה את הלב,
להיות מאושרת.
להיות אמא,
זה ללוות אותך במבט , בדאגה, בתמיכה ובאהבה אינסופית
לדעת שהדמעות שזלגו מעיניך ביומך הראשון בגן, יתחלפו בחיוך גדול כשניפגש בשער,
לראות אותך בכל יום גדל, הופך מילד לנער, לגבר
להרגיש בקולך את מצב רוחך , ובקצות אצבעותיי לחוש את מגע עורך.
להיות אמא,
זה להתרגש מחדש בכל יום הולדת, לחגוג, לשמוח
ולשיר איתך ביחד "כן תזכה לשנה הבאה"... בלי לחשוב שיכול להיות אחרת.
ללוות אותך ביום הגיוס בתחושה של גאווה והערצה,
לחכות לדלת הנפתחת כשאתה בחופשה, לקפוץ עלייך ולחבק, לחבק, לחבק
להרגיש את החדר מתמלא באורך ולדעת - הילד שלי חזר הבייתה בשלום.
להיות אמא,
זה להיות מחוברת אלייך , בני, בעבותות של אהבה, דאגה, נתינה ושימחה
לדעת שלכל בעיה שתתעורר בדרך, יימצא הפתרון
להיות בשבילך למשענת היום ומחר, לכל ימי חיי,
לחיות איתך את ההווה ולחלום על העתיד,
להיות אמא זה להקים משפחה, להגשים חלום, לדעת את השלם , לגעת באושר.
להיות אם שכולה,
זה להרגיש איך ברגע מתחלפת לה שמחת חיים בעצב, בכאב, בתוגה
לראות את הקשת בענן בצבעים של אפור ושחור,
להרגיש געגוע שאין לו מרפא, געגוע שהולך ומתעצם עם הזמן,
געגוע למי שהיית, למי שיכולת להיות, געגועים למשפחה שהיינו , געגועים לחלום.
להיות אם שכולה,
זה לקום כל בוקר בלי שיר בלב, להסתכל על הדלת ולדעת שהיא תיפתח
אבל אתה לא תהיה שם,
לציין את יום הולדתך בלעדייך, ולהניח פרחים על קברך במקום ממתקים על מיטתך,
לציין עוד שנה בלעדייך, ולא להיות ביום כלולותייך
לא לראות אותך מאוהב, מאושר, מתעצב, מתמודד , מנצח
לא לראות אותך.. לא להרגיש אותך..לא להאכיל אותך...
כל כך הרבה לא...
להיות אם שכולה,
זה להלך על חבל דק שמפריד בין החיים איתך לחיים בלעדייך,
בין הקיום הפיזי שלי לאין שלך, לבחור בחיים ולגלות שזו הדרך הקשה,
להבין שאת הכאב הנורא ניתן למהול באהבה ובנתינה
האהבה ממלאת את ליבי ומלטפת את פצעיי, והנתינה מעניקה משמעות לחיי.
ניר, צעיר בניי, נהרג בנובמבר 2003 בתאונת דרכים אכזרית ומיותרת והוא רק בן 19 וחצי , את חיוו אפיינו שמחת חיים מתפרצת שדבקה בכל מי שהכיר אותו, אהבה ונתינה אינסופית לחבריו הרבים, ובמותו השאיר לי צוואה רוחנית , להעביר מסר של "קדושת החיים" לצעירים ובני נוער למען יקבלו אחראיות על חייהם בנהיגה, וכך בחרתי להקדיש חלק ניכר מזמני ומכוחותיי , למפגשים עם חיילים ועם מפקדים בבסיסים בכל רחבי הארץ, בתקווה שאוכל למנוע תאונות בדרכים בקרבתם.
אני הולכת להקריא את זה מחר בשעת חינוך.
