=פרק 16=
-
התחלנו לאכול
ואז הפלאפון שלי צלצל..
אני-ייאאא
לימור-מי זה?
אני-הוא..
לימור-מיזה הוואא?
אני-זהה....
-
...-דניאאלל!
לימור-מה הבן זוננה הזה מתקשרר אלליך!
בלי חוצפה ..
אני-לענות?
לימור-לא אני יענה
חכי מה אני יעשה לחמוור הזהה כוסמאמאשלווו
ולימור ענתה
דניאל-שירר
לימור-זאת לא שייר
דניאל-אז מי זו?
לימור-מה אכפת לך?
בלי בוושה את מתקשרר אחרי 2 הבגידות שלך אתה כזה מניאק
דניאל-טוב מי שזה לא יהיה רק אל תתעערבי תעשי טוובה לאנושות
לימור-אני אתערב היא חברה שלי ואתה בן זונה שתמיד בוגד בה
אמרתי בעצבים
דניאל-אה זאת את לימוור השרליללהה
מה המצב? אמר בציניות
לימור-סליחחחחחחחחחה?!
אני-לימור מה מה הוא אומר שימי על ספיקר
ולימור אכן שמה
דניאל-מה את לא?
לימור-בואנה שמור על הפה שלך...יותר מידי אתה פותחח אותו
אני כבר התחלתי להתעצבן מי הוא בכלל שידבר ככה על חברה שליי..!!
לקחתי ת'פון ואמרתי
אני-דניאלל אל תתקשר אללי יותר מבין מזה!?
זהו שכח אותי שונאת אותךךך יאו ושמור על הפה שלך אם אתה לא רוצה צרות
אמרתי בעצבים
דניאל-צרות עם מי? עם עמיתייי שלך?
אני-כןןןןןןןןןן!!!
יש בעיות?!
דניאל-תבייאי אותו לא מפחד
אני-סבבה אל תבכה אח"כ
דניאל-טוב לא התקשרתי כדי לריב איתך
אני-אז מה אתה רוצה?
דניאל-אני חייב לדבר איתך דחוף
אני-אין לנו על מה לדבר
דניאל-י...
עוד לפני שהספיק לומר משו ניתקתיי
אני-בן זונננננננננננהה
לימור-די אל תתיחסיי אלליו
ואז נשמע שוב צלצול
אני-אוווווהו מה הוא רוצה
ועניתי
אני-מהההההההההההההה?
...-מה יש לך?
אני-מיזה?
אמרתי מופתעת זה לא היה הקול של דניאל..
...-אני
עמית
אני-ייאא צ'טערת
לא ידעתי שזה אתה חשבתי שזה ...לא משננה
עמית-חח זה בסדר בובע
איך את?
לימור-מיזה מיזה.?
הפרייעה באמצע
אני-עעמממממממיתת אמרתי באושר
כשכיסיתי ת'פון עם היד כדי שלא ישמע
לימור-ייא ...
עמית-שירו'ששש?
אני-אה? חחחח סורי אני איתך
עמית-מפריע?
אני-לא מה פתאום
עמית-טוב מה איך את?
אני-אמ אני יודעת בסדר
נאנחתי
ואתה?
עמית-מצוין ביותר איך ישנת?
אני-בקושיי ישנתי
עמית-יהיה טוב מבטיח לך
אני-חח חמווד
צחקתתי
עמית-מה אפשר לראות אותך היום?
אני-לא יודעת
עמית-תגידי..מה את יודעת מהחיים שלך?
אני-ת'אמת כלום
וצחקקנו לנו שנינו דרך הטלפון
עמית-אני מתגעגע ליופי שלך
אני!?
הסממקתי הכי שיש
אני-יופי? אתה בטוח?
עמית-בטוח ביותרר
ושתקקי את יפפהה!!
אני-חחח תודה:]
עמית-נוו אני רוצה לראות אותך
אמר כמו ילד קטן
אני-יודע מה..
ניפגש בגן רבין ב7 ככה סבבה?
עמית-בכיף מחכה לך
אני-ביי מאמי
עמית-ביי יפשלי מווווואהה
וניתקתתי
לימור-מה הוא רצה? אמרה כשחיוך על פניה
אני-אממ לפגוש אותי
לימור-ואת הולכת נכון!?
אני-אמ לא יודעת
לימור-מזה לא יוווודעת אני יהרווג אותך, את הולכת וזהו!
אני-טובי'ק ..
לימור-יופי
והמשכנו לאכול
אמא נכנסה למטבח במהירותת
אמא-שיריי שירי את לא מאמינננהה
אמרה באושר כשדמעות זולגות מעיניה
אני-מה קרה?
אמרתי בלחץ
ולימור הסתכלה עליה במבט לא מבין
אמא-הוא התעוורר ההוא התעוורר הרופא עכשיו התקשר אליינו
אניייי לא מאמיננה צעקה מרוב אושר
אני-ממממממממה? באמתת?
ייא ודמעות של אושר גם מעיני זלגוו
לימור-את רואה אמרתי לך שהוא יתעווררר אמרתי לך
וחיבקה אותי חיבוק חזקק
אמא-יאללה בואו נלך לביה"ח אני רוצה לראות אותו
אני-גמניי
לימור את באה?
לימור-ברוור התגעגעתי לשמןן הזה
אני-יופפי:]]
מהר התארגנו ויצאנו
אמא-כנסוו כנסו מהרר
אני-אמא מה את בלחץ?
ונכנסו למושב האחורי
אמא-את בחחיים לא תביני אותי והתחילה ליסוע
אמא הדליקה ת'רדיו והשיר "איתך לעד"
התחיל להתנגן ואני התחלתי לשייר
ולימור?!
פשוט בהתה ביי
ההייתי כ"כ מאוושרת ,שיכלתי לחזור לשייר!
האהבה שלי-היא השירה!!:]
"כוכב לבן לך מחייך
כשאת לי נותנת את ידך
נושם אותך אל תוך גופי הרועד
ומבטיח לך שלעולם לא ניפרד
הביטי אלי ותראי
אני מוסר לך את כל כולי
וחשוב לי שתדעי
אני תמיד איתך אהובתי
גם ברגעים הכי קשים
אושיט לך את היד
ואז תרגישי שאת לא לבד
אני ואת זה כמו אחד
רוצה לחיות איתך לעד
סביבנו ים של אנשים
פתאום נגמרו לי המילים
פוחד כל כך שזה לא אמיתי
הגידי לי מילה חבקי אותי
הביטי אלי ותראי..."
וכשהשיר הסתיים..
לימור-ייא את שרה מזה יפפה
אני-אייזה אני שרה מגעילל..
לימור-איזה שטויותת את חייבת לעשות משו עם הקול שלך
אני-חחחח מממש!
לימור-נכון דננה?
אמא-כן ,ההצעתי לה ללכת לפיתוח קול והיא לא רוצה!
אני-כי אני יודעת שזה לא ילך
לימור-שתקקי ...
אני-טוב :X חח
ולאחר כמה דק' הגענו לביה"ח
אמא-בננות הגענו
ויצאנו במהירות מהמכונית והתחלנו ללכת לכייוון הכניסה
אני-אני מתרגששתת!!
אמא-גמני אני..אין אתן לא יודעות איך התגעגעתיי אליוו
חשבתי שאני יאבד אותו שווב
---
מזאומרת לאבד שווב?
כשרועי היה בן 8 גילו אצלו סרטן=/
והסרטן הלך והתפתח בגוף ומצבו היה אנוש
הטיפולים והניתוחים לא עזרו והרופאים רצו להפסיק את הטיפולים
הם פשוט איבדו ת'תקווה שהסרטן יעלם ושהוא יחזור לעצמו
אבל אמא?
התעקשה ..חייבה אותם להמשיך בטיפולים ,הטיסו אותו לניתוח בצרפת
ושם הניתוח הצליח!! הרופאים לא האמינו אבל הסרטן נעלם לגמרי
והוא הלך וחזר לאותו רועי שהיה לפני גיל 8
---
לימור-נס פשוט ננס
ונכנסנו לביה"ח
אמא ניגשה לפקידה בקבלה
אמא-אני צריכה את דוקטור גורדון
הפקידה-הוא במשרד גשי אליו
ולפני שהספקנו להסתוובב למשרד ראינו אותו עובר במסדרון
אמא-דוקטורר?
הרופא-אווהו..שלום
וניגש אלינו
אמא-מה שלום רועייי?הוא באמת התעוורר?
הרופא-כן היום בבוקר הוא התעוורר לשמחתנו
אמא-ואיך הוא?
הרופא-מצבו יחסית מצווין
אני-אנחנו יכולות לראות אותתו?
הרופא-כן אבל..
אמא-בלי אבלל אנחנו נכנסות
אני אמא ולימור נכנסנו לחדר 207 שבו הוא היה...
ראינו אותו שוכב על המיטה מחובר לכול מיני מכשירים
אבל..
עם אור על הפניםם
פשוט חזר להיות אותו רועי שהיה עד לפני 4 ימים...
אמא בריצה התקרבה למיטתו
וכנ"ל אני ולימור
אמא-רוועיי שלייייי צעעקה
וחיבקה אותו אני לא מאמינה שהתעווררת התחיללה שוב לבכות מאושר
איך אתה... אתה בסדר? אתה שלם וברייא
"תודה תודה לך אלוווווווווווקיים" צעקה בקולל...
אבל רועי לא הגיב
אני-רועייקי מה שלומך ליטפתי את פניו
רועי-מי אתןן?
אני-א.ננ...
פשוט ההיתי בשוק מה עובר עליוו???
אמא-מזה מי אנחנו? אתה לא מזזהה אותנו!?
אני-רועייקי זאת אני שייר אחותךך
אמא-ואני אמא שלך..
אמרה במהירות ודמעות זלגו שוב מעיניה
רועי-א..נ..י לא יודע מי אתן מה אתן רוצות?
אמר בפשטות
אמא-לא זה לא יכולל להיות צעעקהה
ללא אלוקיםם ..
ואז הרופא נכנס
אמא-מה ייש לוו!? פנתה לרופא
הרופא-הוא קיבל זעזוע מוח והתא של הזכרון נפגע..
אני-ממה..אני לא מאמיננהה
אמא-לא זה לא יכול להיות
התחילה לרעווד
אני-אמא תרגגעיי החזקתי אותה
ודמעות גם מעייני התחילו לרדת
ולימור?
פשוטט היתה בשוק לא יכלה להגייב
הרופא-זה לזמן קצר
עם הזמן הזכרון יחזור אליו
רק עוד קצת זמן אמר ויצא..
אני-אמא הוא יהיה בסדר מבטיחה לך
אמא-מקווה וחיבקה אותי חיבוק חם חם
ובנתיםם רועי..
מסתכל עלינו כאילו נחתנו מהירח
אני-רועי אתה באמת באמת לא זוכר אותנו
התקרבתי אליו יותר
רועי-אני לא יודע מה את רוצה ממני מי את בכלל?
אמא-נו רוועיי אניי אמא שלךך
רועי-אמא אמא אבל אני לא זוכר אותך
מה קרה לי?
אמא-עברת תאונת דרכים ואיבדת ת'זכרון
רועי-וקוראים לי רועי?
אני-כן רועייקיי שלנו
אמרתי בחיווךך..
רועי-אני יכול קצת להיות לבד?
אמא-בטח בטח
ויצאנו כולנו מהחדר
אני-אמא אני הולכת עם לימור לבית
קשה לי להיות פה
אמא-טוב אמרה בעצב
אני-אני ולימור ניסע במונית
לקחנו כסף ויצאנו מבית החולים
לימור-איי איזה כואב שהוא איבד ת'זכרון
אני-את אומרת לי..:/
לימור-אל תדאגי הוא יחזור לעצמו רק צריך זמן
אני-שוב פעם זמן?
נמאס לי כבר לתת זמןןןןןןן
נממאסס אמרתי בעצבים
לא ידעתי איפה לקבור ת'עצמי נמאס לי מהמצב הזה כבררררררר:/
תפסנו מונית ונסענו
שילמתי למונית וירדנו אצלי בבית,
ואז שמתי לב ש......... 😮 😯
-----
פרק ארוך וחמודדד=]
חחח תגיבוווווווווו
בקושי התגובות זזות כאאןןן..!!!😢
מוואהה





