בשנייה שבה תלך –
תדע שהדרך חזרה תהיה ארוכה, מייסרת ומייגעת..
בשנייה שבה תלך –
תדע שאני אוהב אותך תמיד ושאני מתגעגעת.
בשנייה שבה תלך –
אני יודעת שחיי לא יהיו כקודם.
כי בשנייה שבה תלך –
ליבי? יעצור מלכת,
חיי יהיו ריקים וחשוכים,
אני לא אדע עוד אהבה מהי,
ואני אשכח אותך הפעם לעולמים..
אני מבטיחה לעצמי אלפי הבטחות בקשר לעצמי, בקשר אלייך,
ותמיד אני מפרה אותן בזו אחר זו כלא היו קודם.
אני לא יודעת למה זה ככה,
אבל אני יודעת שתמיד יש לך את הכוח הזה לפגוע בי, להרוס, לשבור..
ובשנייה שלאחר מכן – לחבר את כל החלקים שלי חזרה כאילו כלום לא קרה.
איכשהו,
לא משנה מה יקרה ומה תעשה,
בלב שלי תמיד יישאר מקום בשבילך.
אני לא יודעת למה זה,
אני לא יודעת מה קושר אותי אלייך כ"כ,
למה אני רק נאחזת בך ובדמותך ולא מרפה?
מה עשית לי? למה דווקא אתה?
אני חושבת שהאהבה שלי אלייך היא חשוכת מרפא.
תמיד שאני מנסה לשכוח וכשסופסוף אני מבטיחה לעצמי שזהו,
שהפעם זה באמת יקרה והתהליך מתחיל לו -
אתה דואג להופיע מחדש ולהרוס לי את הכל.
כאילו יש מישהו שמודיע לך על זה,
שמודיע לך שאני עומדת לשכוח אותך..
וכשאני חושבת על זה? כנראה שזה הלב שלי..
הלב שאתה טוען שהוא "שלך".
תמיד דאגתי לך,
תמיד דאגתי לשאול לשלומך,
לדעת מה איתך,
איך אתה..
תמיד התעניינתי בכל מה שקשור אלייך.
הפעם הזאת הייתה הפעם הכי ארוכה שניתקנו את הקשר שלנו.
הקשר הלא כ"כ מוגדר הזה.
וכשאני מסתכלת על זה בניגוד לכל הפעמים האחרות –
אני חושבת שהפעם זה לתמיד.
שהפעם באמת זהו זה.. שהקשר לא ישוב למה שהוא היה.
אני כ"כ מתגעגעת לשיחות איתך,
לצחוקים, לשטויות.
כ"כ מתגעגעת אלייך.
וזה לא אמור. זה לא אמור להיות ככה.
לא מגיע לך. לא מגיע לך שאני אדאג, אשאל ואתעניין בך.
לא מגיעה לך האהבה שלי.
אבל מה אני יכולה לעשות?
הרגש חזק מן ההיגיון.
הראש אומר לשכוח, לעזוב, להרפות..
ואילו הלב? הלב לא מוכן, לא רוצה.
הלב רוצה להלחם.
אך דיי! לא עוד!
נגמרו לי כל כוחותיי ואני כבר לא כמו פעם.
נמאס לי להלחם על דבר שאני יודעת שלא ישוב אליי..
על דבר שלא שווה להשיב אותו בחזרה.
על דבר שרק הורס אותי, שובר אותי, רומס.
אוכל אותי מבפנים.
אין לי את הכוחות הדרושים לכך יותר.
אני חושבת שזהו. שבאמת הרמתי ידיים.
ולכן, הפעם זה משתנה:
תדע שבשנייה שבה תלך –
הדרך חזרה? לא תהיה יותר. שאין לך לאן לחזור.
שבשנייה שבה תלך –
למרות שאני אוהב אותך תמיד ושאני אתגעגע – אני שוכחת.
שבשנייה שבה תלך –
חיי יהיו כקודם – בלעדייך.
כי שבשנייה שבה תלך –
ליבי? כבר לא יעצור מלכת,
וחיי? יהיו מוארים כלא היו פעם,
ושיהיו לי אהבות אחרות.
ושהפעם? אין איתך עוד...
שתהיה לכולם שבת קודש!
אוהבת המוןן,
-ניבו'ש- (:
ממש מממש מממש מממש מדהיייייייייים !
יואוו אין לי מילייים , את כותבת כלכך כלכך מהממממממממם !
באמת אחד הדברים היפייים שקראתי (:
אל תפסיקי לכתווב ~ !
QUOTE (-פשושית- @ 21/04/2007) ממש מממש מממש מממש מדהיייייייייים !
יואוו אין לי מילייים , את כותבת כלכך כלכך מהממממממממם !
באמת אחד הדברים היפייים שקראתי (:
אל תפסיקי לכתווב ~ !
מדהיםםםםםםםםםםםםם
אהבתייייי מרגש מאודד
את ממש כישרוניתתת
שבת שלום מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ניבושששששששששש!!
כמה זמן לא ראיתי אותך כותבת...
ממש מדהיםםם...מלא ברגש
את כותבת כל כך יפההה
אני פה בשבילך לכל דבררר
אל תפסיקי לכתובבב !!!
מור'צייי 😊
כ"כ יפה
אבל את?
מגעילה
מסננת... ולא שמרת על קשר
ריגשת אותי כלכך
את כותבת מדהים!
מדהיםםםם
מדהים
מדהים
ושוב פעם מדהיםםםםםם
את כותבת מהמםםםם
מלא רגש, מלא אהבה.
כ"כ ריגשת אותיי...
תמשיכי לכתובבבבבבב😛
ואי כל-כל מרגש
כל-כך סוחף
ופשוט?.
כתיבה מדהימה!..
ונכון קשה לשכוח
אבל יגיע הרגע ששוכחים
נכון לא שוכחים לתמיד
אבל זקוקים לבן-אדם הרבה פחות
אוהבתת =]
כתבת ממשמדהים מאממממממייייייייייייייייייי
אין, אין, אתן כ"כ מקסימות.
רק לראות את התגובות שלכן ויש לי הרגשה טובה בלב שאני לא רוצה שהיא תפסק.
והחיוך? מאוזן לאוזן =]
אז באמת תודה רבה לכולןןן..
אני מאחלת לכן את השבוע הכי מדהים שיכול להיות לכן!
אוהבת מללללאאא!
וגלגול -
אני מצטערת יפה שלי,
באמת אני מצטערת. ואני באמת מגעילה ולא שומרת על קשר, אבל אני לא מסננת.
לעולם לא..
כל הלחץ הזה של הלימודים, העומס..
זה לא תירוץ, אבל אני מקווה שתביני אותי.
אוהבת אותך!
