ואתה הגעת
לקחת את ליבי ובידך שמת
ואת באת
בלי שום התרעה מוקדמת
התחלתי להרגיש, את אותה אהבה שורפת
ואתה הגעת, בלי לומר מילה, רק לחישה אחת שמעתי
בואי, אמרת
ואז? הכל נעצר, העולם עמד מלכת , שתק ולא אמר מילה
המחוגים נתקעו על אותה שעה
השעון עצר, דקת דומייה..
ואתה הגעת, ולא הוצאת הגה,
ואתה באת,
ורק חיבקת, נישקת, נגעת, אהבת
ואתה הגעת,
ואיתך הגיעה אותה אהבה
אהבה טהורה, ראשונה,
ואיתך הגיעו אותן מחשבות, שלא ממש עוזבות
ואיתך הגיע אותו בילבול, איתך הגיעו הרגשות מוזרות, צמרמורות
כל כך הרבה הגיע איתך, אבל זה לא באמת משנה..
אתה באת, הגעת, נגעת,
ועכשיו? הלכת
הלכת, והשארת את הכל כמו שהיה
הלכת, הסתובבת, לכיוון אחר פנית
ואני? עומדת שם, קרוב, ורחוק ממך..
מביטה, רואה
איך אתה מתרחק, לאט לאט
ואולי זה לא אמור להיות אכפת
אבל זה כן, כואב, צורב,
עמוק בתוך הלב..
מנסה להסתיר, אך לא בדיוק הולך
החיוך לא נמרח על פניי סתם כך..
הצחוק לא יוצא לי כל כך בטבעיות
וזה קשה.. להרגיש אותך כל כך קרוב אליי
ולהבין שכבר הלכת..
בחרת בשביל אחר
שביל שונה משלי..
דרך אחרת מדרכי
ואז? הכל באמת נעצר, נגמר עבר..
ואתה? עמדת ולא אמרת מילה
המחוגים נתקעו על אותה שעה
לא העבירו אפילו שנייה..
ואתה? הלכת..
והשעון? עצר.. דקת דומייה..





