היא ישבה על המיטה, רועדת מקור..מחזיקה ביד אחת את התמונות שלהם..וביד שניה מצית
היא נישבעה לאהוב אותו לעולם. אך היא לא יכלה להמשיך לסבול, היא לא יכלה להמשיך לבכות
לאט לאט היא התחילה לשרוף תמונה ,ועוד תמונה ..ועולים לה זכונות
זכרונות כואבים, זכרונות יפים.
היא נזכרה באותה תקופה שהם הכירו ,זאת הייתה אהבה ממבט ראשון..
היא הרגישה איך הפרפרים התרוצצו אצלה בבטן ,היא הרגישה כלכך טוב.
ממשיכה לשרוף עוד תמונה , ומעינייה הצלולות כמו הים, נופלת עוד דמעה, לתוך שלולית של דמעות
היא ממשיכה להזכר ..למרות שהיא לא רוצה
זה שרוף ,והיא צועקת.. הנשמה נאכלת לה מבפנים ..ואפחד לא שומע ,אפחד לא יודע, אפחד לא מתאר את גודל הכאב שיש אצלה בלב.
היא זורקת את הכל על הריצפה , ניגשת למראה ..מביטה לתוך עינייה של הדמות ..מבט אחרון לפני הצעד הכלכך ברור שעובר לה בראש .
רואה איך הדמעות נופלות מתוך עינייה כמו מפל מים סוער ..מנסה לתפוס דמעה ,דמעה ,
אבל הן נופלות גם אותם אי אפשר להציל..לאט לאט הבכי התחזק , היא ידעה מה הולך לקרות,
למרות שלא רצתה ..אבל היא לא יכלה להמשיך .
ניגשה לכרית ואמרה לה.. "תודה, את היחידה שיכולתי לבכות עלייה בלי שאפחד ירגיש"
ניגשה אל הדובי הענק שהוא קנה לה שהם היו חצי שנה ואמרה לו "תודה לך ששמעת אותי ,שהקשבת, למרות שלא ענית."
ניגשה אל החלון הביטה לבחוץ..ולא האמינה שזאת הפעם האחרונה שהיא תראה תפרפרים מקרוב.
התחילה לספור את הצעדים לכיוון ארון הכדורים שבמטבח.
הולכת צעד ועוד צעד. עד שהגיעה , פתחה תארון והוציאה קופסא של כדורים,
ניגשה לחדר שלה נעלה תדלת, והתחילה לבלוע כדור,ועוד כדור
לפתע הרגישה כאב עז בחזה...ונפלה.
היו דפיקות חזקות בדלת החדר..וצעקות,
נוייי ,נויייי תפתחי תדלת כבר..אבל אף אחד כבר לא נמצא בחדר.
הדלת ניפרצה..הוא הביט בפנים הקודרות שלה, והבין שעה תטעות של החיים שלו,
הוא התחיל לצעוק לה שהוא מצטער..אך הוא לא הבין את גודל הטעות שעשה,את גודל המעשה..
הוא רק החזיק אותה בזרועותיו..
ואמר לה "נוי אני אוהב אותך כלכך"
"רק כשמאבדים מישו מבינים עד כמה הוא חשוב לנו"
לא יצא משו:\





