היא נשענת על הקיר,
מחבקת את רגילה אל עצמה,
מחכה כבר שמישהו יבוא ויגן עליה,
שיציל אותה ממנו.
היא רועדת,
מחכה ללא נודע,
עוצמת עיניים,
ומחכה.
עוד מעט הוא שוב יבוא,
שוב יבוא ואליה יחדור.
יחדור אל גופה,
אל נשמתה.
ואין בה שום תקווה.
היא כבר בנפשה
עוד אינה.
היא לא תוכל עוד לצחוק,
היא לא תחזור להיות היא עצמה.
היא לא תוכל לאהוב.
כי זה כבר אבוד,
כל פעם שתהיה עם מישהו אחר,
הוא יחזור,
הוא יחזור לה לראש,
התמונות הנוראות.
הדם,
הכאב.
כל הריקנות שהיא חשה.
היא רוצה כבר שיהרוג אותה.
הוא הרס לה את החיים.
הוא לקח את נשמתה והרג אותה.
היא לא תוכל עוד לחיות.
היא כבר לא בנאדם נורמאלי.
היא כבר לא שפויה.
היא תמיד תהיה בחרדה.
כה מר גורלה.
כה אכזריים החיים.
החיים ששלחו את השטן,
את השטן שיבוא ויתלוש את ליבה,
את שימחת החיים שבה.
מה היא כבר עשתה?
בסך הכל לא אהבה?
איך אפשר לאהוב בן אדם שכזה?
זה מגיע לה בכלל?
מגיע לה שבגלל שלא אהבה אותו,
היא תאנס?!
החיים לא הוגנים.
הם יכולים להיות שפלים ואפלים.
והינה הוא בא.
הוא חודר אליה,
והורס אותה,
הורס אותה שוב.
הוא חושב שהוא נהנה.
הוא חושב שזה נעים לו.
אבל הוא לא יודע,
שמה שהוא עושה,
זו לא אהבה.
הוא בכלל לא יודע מה זה להיות נאהב.
בנעוריו הוא היה ילד תמים וטוב.
עם לב זהב..
אך הנוער היה רשע מידי.
הוא לא בחן את מה יש בתוכו.
הוא רק ראה את מראהו החיצוני.
את המראה המגעיל והמכוער.
הם אפילו לא רצו לראות מה יש בתוכו.
מה מסתתר מאחורי הגוף המסורבל והמכוער.
כי מה שאכפת להם תמיד >
זה איך תיראה החבר/ה החדש/ה.
האם הוא או היא שווה,
מה החבר'ה יחשבו.
הכל מלא שקרים.
מלא פוזות.
הוא,
ילד פגוע וכואב,
רוצה עכשיו רק לנקום.
להרוס את היפיפיות למיניהן,
את כל אלה שדחו אותו.
את כל אלה ששברו לו את ליבו.
והיא?
היא זכתה לראות רק את הצדדים הרעים שבו,
את הצדדים הרעים והחולניים שלו.
אך היא עדיין לא יודעת
מי הוא מבפנים,
לפני שהיה כזה נקמן.
את מה שהיה בתוכו פעם.
היא לא יודעת,
שהוא,
הוא זה שהיא מאוהבת בו,
הוא זה ששלח לה כל יום
פרח, מכתב, מתנה קטנה,
זה שחלם עליה בלילות,
זה שהסתכל עליה
מעבר ממה שכולם רוצים.
ושהוא בא ואמר לה,
היא צחקה לו בפנים,
היא דחתה אותו.
הוא פשוט החליט לנקום.
לנקום בדרך הכי קשה.
הוא גומר,
עשה את מעשיו השפלים,
שפעם לא האמין שיהיה מסוגל לעשות,
מוציא את האקדח,
ומצמיד אותו ללב שלה.
הוא רוצה גם לשבור לה אותו.
לירות בו.
והיא?
היא ראתה את המוות בעיניים שלה.
אך הדבר היחיד שעבר לה בראש היה,
כמה שהיא אוהבת את הנער האלמוני ,
ויורה בה.
שולח אותה מהעולם הזה,
וישר אחרי זה -
הוא טוען את האקדח שוב,
מצמיד את הרובה אל הרכה של עצמו,
ולוחץ על ההדק.
בום.
אמא איזה עצוב😢
את כותבת מהממם
איזה עצוב 😢 😢
ריגשת אותי כ"כ.
כל כך מדהים וכל כך עצוב בו זמנית ,
את כותבת פשוט מדהים [ !!!] @ .
את כותבת מדהיייים
תמשיכי לכתוב תמידדדד!!!!
איזה חמודוות :]
איןן איןן מתהה עלייכןן :]
חח אני כותבת שיש לי מוזה,
ויש לי מוזה רק שאני עצובה :/
שבזמן האחרון זה קורה לי הרבה . .
מהמםםםםםםם עצובבב
באמת ריגשת אותי
מצמררר אהבתי את הכתיבה שלך
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה רבה רבה לכן בנותת,
חח לא ידעתי שזה כזה מרגש..
ממש מפרגנוות :]
אווהבבתת הכיי שיש!
לא מפרגנות פשוט אומרות את האמת,
אני לא זזתי מרוב שריתקת אותי 😊
עצוב רצצצצח. :\..
אל תפסיקי לכתוב.
וטיפ שלי- אל תכתבי רק כשרע לך וכשעצוב.
הרבה פעמים יוצאים דברים יפים כשטוב..😊
יוו זה כזה מהממם..
את כותבת מדהים....
תמשיכי לכתוב הרבה דברים =]]
Or_S > חחח תודה שמחה שאתה אוהב את זה! (: מואאאאה 3>
oshri_Ok > חח תודה מאמי איזו חמודה..! נאאממ. יודעת מה!? אני ינסה !# :] נקווה שאני יצליח 😛 כי לא יודעת, מה יש לכתוב ששמחים, למרות שכתבתי משהו לאלוהים, אבל דברים כאלה אסור לפרסם חח ((אני חושבת)) מואאאאאאה
-נטלי- > חח תודה מאמי, אל תדאגי לכתוב אני לא אפסיק, לא יכולה בלי זה (; מואאאאאאאאאה 3>
