"אני אוהב אותך.." הוא אמר לה וחייך.
הוא התקרב אליה והסתכל לה בעיניים.
היא לא ענתה לו, היא חשבה.. בטח הרי זה מה שתמיד היא רצתה.
להתנשק, להיות עם מישהו לשמוע את המילים האלה.. שגורמות לכל אחת להינמס ולהסמיק.
הוא ההתקרב אליה.. כל כך רצה להרגיש את השפתיים שלה, את השפתיים שכבר שנה הוא חולם עליהן
על שפתיו.. לחוש את לשונה מחוברת לשלו...
הוא התקרב עוד טיפה.. *עוד שנייה והוא יצליח.*
"לא..." היא אמרה והזיזה את פרצופה. "אני לא רוצה!" אמרה לבסוף לאחר מספר התלבטויות.
הוא הסתכל עליה והחזיק את ה"דם" שנשפך מליבו אחרי שנשבר בשניות ממלותיה.
"אהא אננ אניי אני ממ ממצצ טער" הוא אמר מגמגם וקם.. מהספספל עליו ישבו..
"סליחה.. אני לא אוה..." היא התחילה לומר אבל הוא השתיק אותה
"די." הוא אמר... "די.." הוא אמר והלך..
היא ישבה בספסל נשענה לאחור והתייפחה היא לא רצתה שזה יקרה היה לא רע.
-----
"דניאל חכה שנייה..." היא רצה לכיוונו.
"אני לא יכול לדבר איתך!" הוא אמר ופנה במסדרון בית הספר.
אבל היא עצרה אותו. "רון...! בבקשה תלכי.." הוא אמר.
אחרי שרון ראתה את מבט עיניו היא עזבה אותו והוא רץ למחששה.
אבל היא לא התייאשה והלכה אחריו.
"סיגריות לא יעזרו לך, הן רק יהרגו אותך..." היא אמרה וזרקה לו את הסיגריה מהיד והתיישבה לידו על המדרגה.
"ברגע זה רון... זה מה שאני מאחל לעצמי." הוא אמר לה וניגב את הדמעה שלו.
"אל תגזים עם עצמך.. אתה תמצא מישהי אחרת.." היא אמרה לו בכזאת פשטות אבל לא הבינה את הכאב שלו.
"את לא מבינה מה?!" הוא אמר ונעמד מולה. "את לא מבינה כלום!! בחיים לא הרגשת ככה" הוא כעס.
"אבבל.. אני לא מאשים אותך. אני מודה לך שאת לא איתי מתוך רחמים..פשוט קשה לראות אותך ולדעת את זה פשוט תעזבי אותי לבד.. להתרגל למצב" הוא אמר.. והיא ידעה שהדבר הככי נכון זה באמת לעזוב אותו לבד.
"בשבילי... תפסיק עם הסיגריות ותחזור לדבר איתי כשתהיה מסוגל באמת. תהיה חסר לי.." היא אמרה והלכה.
----------
הוא התקרב אליה ונישק אותה... הפעם שאל לפני אם היא רוצה והיא הסכימה היא חייכה וחיבקה אותו חזק לאחר הנשיקה הסוחפת הראשונה שלהם... הוא אהב אותה כל כך! והיא אהבה אותו בעומק ליבה...
ראו כמה הם היו מאושרים! סוף, סוף זה קרה. כולם ציפו לזה שיהפכו לזוג.. וזה אכן קרה..
רק חבל שהפעם מי שבכה וליבו נשבר הייתה רון שעמדה בצד מולם וראתה אותם והבינה מה היא הפסידה.
היא הסתכלה ודמיינה אילו היא הייתה שם... אבל בכל זאת חשבה שעשתה את המעשה הנכון כשהוא בא ואמר לה שהוא אוהב אותה.
דניאל הזיז את מבטו וראה אותתה.. היא ישר הלכה והוא רץ אחריה כשגילה שהיא בוכה.
"רון... אני מצטער, זה כבר מאוחר." הוא אמר וראו את הברק שהיה לו בעיניים כשדיבר אליה.
"דניאל..." היא רק אמרה וחיבקה אותו חזק.
"גם אני אוהבת אותך..." לחשה לבסוף. אבל הפעם דניאל היה זה שלא ענה.
טנקסס =]
וכן קצת חחח
ררר אני אוהבת סוף רע P:
-זוהר-
זה כל כך יפה.
ועצוב😢
אוףף...:\
את כותבת ממש יפהה..:]
עצובייייייייי:/
אבל יפהה
זורי את מוכשרתת
אל תפסיקי לרשוםם
לפ יוו
מור'צי 😊
כל כך עצוב :/
את כותבת מדההים..
אוהבבת
ליאני (:
פאאאאאק זה כ"כ יפה,
עצוווב, מצמרר..
אהבתי בטירוף!
מוואה
*מאיה*
בד"כ אני מתייאשת אחרי כמה שורות חח
אבל זה מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אחד הדברים הכי מרגשים שקראתי
וואו ,
איזה עצוב 😢
כלכך אהבתי ..
את כותבת מדהים !!!!!!!
