היא אהבה אותו
כל כך אהבה..
הוא? אהב אותה גם, אך לא אמר מילה, לא אמר שהוא אוהב אותה..
היה קצת מבולבל, חשב אולי טיפה יותר מידי..
הם היו נפגשים שם, כמעט כל יום.. במקום ההוא.. 'המקלט' כך הם קראו לו..
הם היו נפגשים שם כולם.. כל החברים, הם היו יושבים יחד, מתחבקים,
ואז זה הגיע, הנשיקה הראשונה שלהם.. היו שם עוד אנשים, אבל להם זה לא הפריע..
היה להם כל כך כיף שם יחד, באותה פינה. במקלט..
הם התנשקו, התחבקו, זרמו, נהנו..
המקלט היה אותו מקום שאליו הם הלכו, כולם היום שם.. כל החברים..
מן מקום מחבוא, מסתור,
מסתור לאהבה שלהם, לקשר שלהם..
מקום שבו הם באמת יכולים להיות מי שהם..
וכך זה נמשך, חודש, חודשיים.. וכך הלאה..
נמשך, זרם ולא היה ברור כל כך לאן..
הקשר היה תקוע, לא זז.. נשאר במקומו.
אבל למרות הכל, הם המשיכו בשלהם, במקלט ההוא, הנשיקות, החיבוקים, המגע..
היא הייתה מביטה בעיניו, הוא בשלה.. היא הייתה נוגעת בשפתיו, והוא בשלה..
לאט לאט הקשר הדרדר.. היא נפגעה ולו כאב לראות אותה כך, עצובה ופגועה..
הם הגיעו למסקנה שעדיף לגמור את זה.. פשוט לחתוך ואולי לנסות להיות ידידים..
אבל בינתיים? כל מה שהיה, כל מה שעבר נשאר שם.. באותו מקום..
במקלט ההוא,
שם הכל בעצם התחיל, ושם הכל נשאר.. סגור באותו מפתח שבו סגור המקלט..
נעול יחד עם אותו מנעול בו נעול המקלט.. נשאר שם ולא יצא, לעולם..
זה נשאר שם באותו מקלט.. מקלט שבו הכל התחיל ושם הכל נגמר..
המקלט, הרגש הראשון האהבה הראשונה הנשיקה הראשונה..
המקלט, כל כך הרבה זיכרונות שנשארו שם ולא יצאו,
היסטוריה, עבר, זיכרון. רצון, וגם טיפה של דימיון..
אותו מקלט שהיווה בשבילם מן מחבוא, סוג של מסתור..
מסתור לא ממשהו פיזי או מוחשי..
מחבוא מהרגשות, מהאהבות, מרצינות מהתחייבות..
אותו מקלט מכיל בתוכו כעת את כל אותן זיכרונות..
זיכרונות שיישארו שם
ולעולם יותר לא יחזרו עם עצמם..
מדההיםם !
ממש אהבתי [:
אל תפסיקי לכתווב
אוהבבת
ליאני (:
יואווו באמת ש-מ-ד-ה-י-ם-!
אהבתי כלכךךך !
אל תפסיקי לכתוווב בחיייים ! :]
זה פשוט מהמם.
מלא עוצמה:]
אהבתי את הכתיבה שלךךךךP:
רותמיקקקקקקקקקקק
יאוווו
איזה יפההההההה
מדהיםםם
עמוק,חודר
אים מוכשרתתת
אל תפסיקי לרשוםםם
אהה..ודבריתי!!
מור'צי 😊
תודהה לכולכםם =]
שמחה שאהבתםם..
ותאכלס? זה הקטע היחיד שבאמת מראה כל מה שהיה לי איתו מההתחלה ועד הסוף..
גם לא את הכל אבל את הרוב..
את מה שחשוב..
:|
אחחח מאמי את כותבת כ"כ יפפפה ומרגש!!!
ואני לא מבינה למה אפעם לא התמודדתם עם מה שאתם מרגישים?
למה זה תמיד היה בסוג של מסתור? מחבוא?
מווווואה
*מאיה*
^
תודה מאיוש..
שמחה שאהבת בובי..,
ואת שואלת עכשיו למה? אני עד עכשיו שואלת ולא מוצאת את התשובה..
פשוט כי זה ככה..
הוא נראלי די פוחד מהתמודדות ומהתחייבות..
לכי תביני.. אני כבר מזמן הפסקתי לנסות..
קיבלתי את זה כך וזהו.. :|
בכל מקרה תודה בובי =]
אוהבת אותך כלכככככככככככך
