ומחר בבוקר לא תזכור דבר
ומחר בבוקר אני אבין שהכל נגמר
ומחר בבוקר הכל ישתנה,
כל מה שקרה יהפוך לעבר, ואני אתחיל לחיות את ההווה
ומחר בבוקר, לא אפתח את פי, לא אומר מילה
ומחר בבוקר ארגיש את טעמה המר של האכזבה
ומחר בבוקר הלב יתנפץ לרסיסים,
יחתך וישבר וישארו רק השברים,
ומחר בבוקר ארגיש את הכאב, שיציף את הלב,
ומחר בבוקר וגם אחרי לא יהיה אדם שאת הלב לחבר יתנדב,
ומחר בבוקר אבין שהכל נגמר, שלא נותר דבר, שאני ואתה? זה עבר.
ומחר בבוקר אדע את כל זה, וזה יכאב,
אבל מחר בבוקר כל זה יקרה,
ועכשיו? אני לא חושבת, לא מבינה את זה, לא יודעת..
מחר בבוקר הכל ישתנה, אבל עכשיו ?אני רוצה להנות, לזרום, להיסחף, להיות איתך
להגיד ולצעוק שאני אוהבת אותך
ומחר בבוקר שאתעורר ואת עיניי אפקח, אני כבר לא אומר את זה..
כי אולי לא ארגיש את הרגש שנכנס ללב בלי רשות, לא שאל אותי, נכנס ולא רוצה לצאת..
אולי מחר אשכח, ואולי מחר אברח.
אין לדעת מה יקרה..
אבל אני יודעת שמחר בבוקר הכל יעבור
ואולי את ליבי כבר לא תשבור..





