להתראות,
מילה כל כך פשוטה, עם כל כך הרבה בתוכה..
להתראות,
ביי, שלום
ואז אני מגלה פתאום
שזה כל כך קשה, ולא כל כך ברור
אני רוצה שזה לא יהיה אמיתי, שאני יתעורר עכשיו מהחלום..
להתראות, אני אומרת
ביי לאהבה הזאת שלי.
אני לא רוצה לאהוב,
לא לחשוב,
להיות ברשות עצמי, ולא לחשוב עליך יותר..
כל כך רוצה לוותר,
אך משהו בי ממשיך להתעקש..
אני חצויה ל2 עכשיו,
החלק של הרגש אומר לי לא לוותר, להמשיך להתעקש, עליך, על האהבה.. על מה שאני באמת רוצה..
אך החלק של הראש? אומר לי שויתרתי מזמן.. כבר לא רוצה בך יותר, הכאבת ופגעת מספיק..
עם איזה חלק ללכת?
להגיד שאני אוהבת או מותרת?
להמשיך לאהוב ולסבול?
או לוותר ולהמשיך הלאה..?
לוותר ולהמשיך הלאה זו הדרך היותר קשה,
הרבה פחות ברורה
אך לאהוב ולהמשיך לסבול זו דרך קלה..
להישאר באותו מצב של עכשיו לתקופה לא ידועה..
אני רוצה להמשיך הלאה,
בלעדיך, בלי הרגש, בלי האהבה הלא מובנת הזאת שלי אליך..
אתה פוגע, כל כך הרבה ואני עדיין אוהבת.. לא יכולה להפסיק את הרגש הזה..
כל כך קשה לי עכשיו..
ואף אחד לא מבין כמה..
אף אחד לא יודע שכל כך כואב לי,
אני מנסה להסתיר, לא להראות,
אני מנסה להמשיך ולא לצפות..
אני תמיד איפשהו נופלת שם, באמצע..
בלי שאף אחד רואה או שומע..
אני משתדלת לקום, לבדי, בלי עזרתו של אף אחד..
אבל תמיד באיזה שהו מקום שם באמצע, אני נופלת, ויגיע היום שלא אוכל יותר לקום..





